הפעל עצור
  • 1
  • 2
  • 3

כשאין חינוך - אין הוראה
מדברים הרבה על רפורמות במערכת החינוך, אבל אם תבחנו את כל התכניות תגלו שהכול עוסק בחומר ולא ברוח, בגוף ולא בנשמה. איפה החינוך לערכים, למורשת, לאהבת העם והארץ?
7/11/2007


יותר משלושה שבועות מושבתת מערכת החינוך העל-יסודית, ודומה שהעסקים כרגיל. המורים צודקים, האוצר צודק, וגם ההורים, שהשבוע התחלנו לשמוע את קולם – צודקים. כולם צודקים, אבל בינתיים מאות-אלפי בני-נוער סובבים ברחובות באפס-מעשה וללא מסגרת, ומספקים כותרות לעמודי הפלילים, תוצאה ישירה של בטלה ושיעמום.

עצם העובדה ששביתה ממושכת כזאת יכולה להתקיים – בלי שום קשר לשאלה מי צודק – מלמדת הרבה על מקומו של החינוך בעולם המושגים הציבורי. גם לעובדי חברת החשמל, 'מקורות' ושירותי הבריאות יכולות להיות תביעות צודקות, אבל לא יעלה על הדעת שהמערכות האלה יושבתו אפילו יום אחד, על-אחת-כמה-וכמה שבועות. ברור לכול שאי-אפשר לנתק את זרם החשמל, לסגור את ברזי המים ולהשבית את שירותי הבריאות, גם אם תביעות העובדים צודקות בתכלית. למה אפוא השבתת תלמידים מלימודם מתקבלת כדבר אפשרי?!

המורים נאבקים על שיפור ההוראה והעלאת מעמד החינוך, אבל בעצם ההשבתה הם משדרים מסר הפוך. ראו את דברי חז"ל "אין מבטלים תינוקות של בית-רבן אפילו לבניין בית-המקדש". שלוש פעמים ביום אנו מתפללים לבניין בית-המקדש, ובכל-זאת, קובעים חז"ל, לימודם של ילדים חשוב מזה. זו אמירה ברורה וחד-משמעית שמעמידה את הלימוד והחינוך כערך עליון. לעומת זאת, כשילדים רואים שאפשר לבטלם מלימודיהם במסגרת מאבק על תוספת שכר, המסר השלילי ברור.

ילדים צריך לחנך

וזו למעשה לב הבעיה של החינוך בישראל. אם תרצו, שמה של המערכת מבטא את השינוי הגדול שחל בה. בעבר קראו לה 'מערכת החינוך'. כיום מעדיפים לכנותה 'מערכת ההוראה'. זה כל ההבדל: בעבר היה ברור שעיקר ייעודם של בתי-הספר והמורים – לחנך את התלמיד. הנחת-היסוד הייתה, שהילד או הנער הם בבחינת חומר-גלם בלתי-מעובד, ותפקידה של מערכת החינוך לחנכו, לעצב את אישיותו ולקבוע בו ערכים נכונים. כיום אין המערכת מתיימרת לחנך, ושאיפותיה ממוקדות בתחום אחד – הקניית ידע.

הפן החינוכי נדחק לשוליים. מערכת החינוך נהפכה למערכת ההוראה. היא רואה את עיקר ייעודה בהקניית ידע לתלמידים. הדגש עבר להישגיות, לציונים טובים במקצועות לימודיים. היעד שהמערכת מעמידה לפני התלמיד הוא להצטיין בלימודים, כדי להגיע למקום טוב יותר במירוץ החיים. הכול נמדד במונחים חומריים-כלכליים-טכנולוגיים.
זו הסיבה המרכזית לירידת קרנם של המורים בעיני הציבור. ההורים שולחים את ילדיהם לבתי-הספר והם מאוכזבים מהתוצאות. כמעט כל הורה יאמר שהוא מתגעגע לחינוך של פעם, לימים שמוסדות החינוך העניקו ערכים, השרישו אהבה לעם ולארץ, הנחילו ידע בתנ"ך ובמורשת ישראל.

מדברים הרבה על רפורמות במערכת החינוך, אבל אם תבחנו את כל התכניות תגלו שהכול עוסק בחומר ולא ברוח, בגוף ולא בנשמה. מדברים על מקצועות ועל ציונים, על שכר ועל תנאים. אין איש מציב כיעד את החזרת הגלגל לאחור, לימים שבית-הספר חינך ולא הסתפק בהקניית ידע.

הכדור בידי ההורים

אין זו אשמתם של המורים. יש כאן משבר ערכי עמוק, חברה שאיבדה את ערכיה ואינה יודעת לאן היא רוצה ללכת. המורים הם שליחי הציבור, וכשהציבור עצמו מבולבל ושסוע, המורים מעדיפים לעקוף את הסוגיות הערכיות ולהתרכז בהקניית ידע.
הסוגיה הבסיסית הזאת לא תיפתר בתום השביתה. על השאלה הזאת צריכים ההורים לתת את דעתם. אם אתם רוצים שילדיכם יספגו ערכים, יהיו מושרשים במורשת היהודית, יחושו אהבה לעם ולארץ, חפשו בתי-ספר שמנחילים את הערכים האלה. זה הדבר החשוב ביותר שאתם יכולים לעשות בעבור ילדיכם. 

אם גם אתם מעוניינים שילדכם יחונכו לערכים, חייגו עכשיו 1800-620-640

הדפסשלח לחבר

לכל המבזקים

דרונט בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד
יד לאחים – לא מוותרים על אף יהודי - טל: 03-6154100