לוח החודש - מפעל ההלכה הקיים למעלה מחמישים שנה

                     



יוצא לאור ע"י ארגון פעילים "יד לאחים"
הלכות החודש

ניסן-אייר 

לנוהגים בשיטת מרן המחבר זצ"ל
[ההלכות בתוך סוגריים מרובעים הן כפי דעת הרמ"א וכמנהג אשכנז]

המולד: יום חמישי שעה 10 ו- 15 דקות ו- 16 חלקים
תחילת זמן קדוש לבנה למנהג ספרד: ליל שישי, אור לז' בניסן
סוף זמן קדוש לבנה: ליל שישי אור י"ד בניסן.

יום ראשון ט"ז בניסן - א' דחול המועד: בחוץ - לארץ היום הוא יום - טוב שני של גלויות. בן חו"ל שבא לא"י: אם דעתו להישאר בארץ, נוהג כבני הארץ; ואם דעתו לחזור, חייב לנהוג דיני יום טוב גם ביום שני. ועושה סדר ומתפלל תפלת יום טוב (אך יעשה הכל בצנעה).

שחרית: אין מניחים תפילין בחול המועד, ואין אומרים "מזמור לתודה" (והמקובלים נוהגים לומר), וב"איזהו מקומן" אין אומרים "יהי רצון כאלו הקרבתי תודה". אחרי חזרת הש"ץ קוראים חצי הלל, ואין מברכין עליו לא בתחילה ולא בסוף [ומנהג האשכנזים לברך]. קדיש תתקבל. ומוציאים ב' ספרי תורה: בראשון קוראים שלשה קרואים בפרשת אמור "שור או כשב", ואין אומרים חצי קדיש, ובספר - תורה השני קורא רביעי בפרשת פינחס "והקרבתם", ואומרים חצי קדיש. "אשרי", "ובא לציון", ואין אומרים "למנצח", ואח"כ מתפללים מוסף של יום טוב. הספרדים שאומרים ביום טוב "את יום טוב מקרא קודש הזה", אומרים בחוה"מ "את יום מקרא קדש הזה".

 

חול המועד
חייב אדם לכבד חולו של מועד במאכל ובמשתה, ולשמוח בהם בבגדים נאים ומפה מוצעת, ומברכים איש את רעהו בברכת "מועדים לשמחה", ולא ינהג בהם מנהג יום חול. ואמרו חכמים "כל המבזה את המועדות כאילו עובד עבודה זרה".

אסרה תורה לעשות מלאכה בחול המועד, אולם התורה מסרה דבר זה לחכמים, שקבעו אילו מלאכות אסורות בחול - המועד ואילו מותרות, והפרטים בזה מרובים, לכן יש לשאול לרב בכל דבר - מלאכה מה מותר לעשות ואיך. אולם גם מלאכות שמותר לעשותם - ישתדל לעשותם בצנעה. והעושה מלאכה האסורה בחול - המועד - הרי הוא בכלל המבזה את המועדות, ועוונו חמור.

תספורת וגילוח אסורים בחוה"מ, וכן אסור לכבס בחוה"מ, אבל בגדי תינוקות - מותר. נטילת ציפורניים מותרת בחוה"מ אם נטלם בערב יו"ט.

שמחת החג
חייב אדם להיות שמח וטוב לב הוא ואשתו ובני ביתו בכל שבעת ימי החג, שנאמר: "ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך"; קטנים משמחים אותם בממתקים האהובים עליהם, והנשים קונה להם בגדים ותכשיטים לפי יכולתו. ואל יצמצם אדם בהוצאות יום - טוב אלא יכבדו ויענגו, כי מזונותיו והוצאותיו של אדם קצובים לו מראש השנה חוץ מהוצאות שבתות וימים טובים, שאם פיחת - פוחתין לו, ואם הוסיף - מוסיפים לו. ומצות החג לחלקו חציו ללימוד התורה וחציו לאכילה ושתיה.

ומצוה מיוחדת להאכיל בחג עניים ואביונים, ולדאוג שיהיה להם די מחסורם לשמחת החג.

בכל סעודות חול המועד אומרים בברכת המזון "יעלה ויבוא", ואם שכח ונזכר קודם שהתחיל "הטוב והמטיב" אומר: ברוך אתה ה' א' מלך העולם שנתן מועדים לישראל לששון ולשמחה את יום חג המצות הזה - ואינו חותם, ואם נזכר כשהתחיל "הטוב והמטיב" אינו חוזר.

יום שני י"ז בניסן - ב' דחוה"מ: תפלת שחרית כדאתמול. בקריאת התורה קוראים בס"ת הראשון שלשה קרואים בפרשת בא מ"קדש לי" עד סוף הפרשה, ובס"ת השני קוראים לרביעי "והקרבתם".

יום שלישי י"ח בניסן - ג' דחוה"מ: בקריאת התורה קוראים בס"ת הראשון שלשה קרואים בפרשת משפטים "אם כסף תלווה" עד "בחלב אמו", ובס"ת השני קוראים לרביעי "והקרבתם".

יום רביעי י"ט בניסן - ד' דחוה"מ: בקריאת התורה קוראים בס"ת הראשון שלושה קרואים בפרשת כי תשא: "פסל לך" עד "בחלב אמו", ובס"ת השני קוראים לרביעי "והקרבתם".

יום חמישי כ' בניסן - ה' דחוה"מ: בקריאת התורה קוראים בס"ת הראשון שלשה קרואים בפרשת בהעלותך: "וידבר ה' אל משה במדבר סיני" עד ו"לאזרח הארץ", ובס"ת השני קוראים לרביעי "והקרבתם".
מאחר ששביעי של פסח חל השנה ביום שישי, יש לעשות "עירוב תבשילין" כדי שיוכלו לבשל ולהדליק נרות בחג לצורך השבת.

 עירוב תבשילין

אסור לבשל בחג לצורך השבת אלא אם כן עשה בערב החג "עירוב תבשילין".

וכיצד עושה? לוקח פת או מצה בשיעור כביצה (כ-54 גרם) ותבשיל של בשר או דגים או ביצה קשה בשיעור של כזית (כ-27 גרם) ומברך: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצוות ערוב". אח"כ אומר: "בהדן ערובא יהא שרא לנא למיפא ולבשלא ולאטמנא ולאדלקא שרגא ולמעבד כל צרכנא מיומא טבא לשבתא". ואם אינו מבין לשון זה יאמר: בעירוב זה יהא מותר לנו לאפות ולבשל ולהטמין ולהדליק נר ולעשות כל צרכינו מיום טוב לשבת.

עירוב זה צריך שישאר עד שבת. ואם אכלו לפני כן ולא נשאר ממנו כזית, אסור לו לבשל לצורך שבת, אלא אם כן יודע שרב העיר עשה עירוב וזיכה לכל הקהל. וכן ראוי באמת שבכל ישוב יעשה הרב (או אחר) עירוב תבשילין, ויתן העירוב לאחר שיגביהנו לפחות טפח ויזכה בו עבור כל הציבור, ואחר כך יחזירהו למערב, ויאמר הנוסח הנ"ל. ויוסיף: "לנא (לנו) ולכל ישראל הדרים בעיר הזאת".

מי שלא עירב מחמת שכחה, יכול לסמוך על עירובו של הרב, אך אם לא עירב מחמת עצלות או שהחליט לסמוך על עירובו של הרב, אין העירוב מועיל לו.

צריך להקדים בבישול המאכלים והטמנתם, כדי להתבשל לפחות שליש בישולם מבעוד יום.


יום שישי כ"א בניסן - שביעי של פסח: בהדלקת הנרות אין מברכים "שהחיינו".
ערבית: לפני ערבית אומרים הספרדים "הודו לה'" (תהלים קז), ומתפללים תפילה של יום טוב. ספירת העומר (ששה ימים לעומר).
קידוש של יום טוב, אך אין מברכים "שהחיינו".
יש הנוהגים להיות ערים כל הלילה, ולומר "שירת הים" ותיקון מיוחד לשביעי של פסח.

שחרית: תפלה של יום טוב. אחרי "יושב בסתר" אומרים הספרדים "הודו לה'". בברכת "יוצר" אומרים, הכל יודוך". [והאשכנזים אומרים "המאיר לארץ"]. חצי הלל. קדיש תתקבל. מוציאים שני ספרי - תורה [ואומרים י"ג מדות ורבש"ע], בס"ת ראשון קוראים חמישה קרואים בפרשת בשלח, מתחילתה עד "אני ה' רופאך", ואומרים חצי קדיש, וקוראים בס"ת השני למפטיר "והקרבתם", ואומרים שוב חצי קדיש [והאשכנזים אינם אומרים]. קוראים הפטרת "וידבר דוד" (שמואל - ב פרק כב) [והאשכנזים אומרים אחר קריאת התורה הזכרת נשמות ואב הרחמים]. מוסף של יום טוב [ותערב].

מנחה: כרגיל ביום טוב.

שבת קודש - פרשת אחרי מות - כ"ב בניסן - אסרו חג: בשבת זו עדיין אין לאכול חמץ עד מוצאי שבת. בחוץ לארץ הוא יו"ט שני של גלויות, ובארץ ישראל הוא אסרו חג. ובן חו"ל שבא לארץ - דינו כדלעיל ביו"ט ראשון של פסח.

קבלת שבת: המנהגים כדלעיל ביום א' של פסח.

שחרית: מפטירים "הלוא כבני כושיים" (עמוס ט). [אין אומרים הזכרת נשמות ו"אב הרחמים"].


במנחה: אין אומרים "צדקתך", ומתחילים ללמוד פרקי אבות פרק א'.
זמן היתר אכילת חמץ - בזמן צאת הכוכבים.

כמה מקהילות הספרדים בפרט קהילות "מרוקו" נוהגים לחוג את חג "המימונה" באסרו חג של פסח.
כמדי שנה הננו להעיר דעת הציבור, כי חג זה יסודתו בקודש ככל מנהגי ישראל, ויש לחגגו בקדושה מתוך שמחה של מצווה ודבר תורה.
לצערנו נפרצה הגדר ובכמה מקומות חוגגים חג זה תוך כדי הוללות ופריצות שאין דוגמתן, יזהר כל איש ירא ה' ויתרחק מחגיגות אלו.

יום חמישי כ"ז בניסן: אין אומרים יום כפור קטן. ואין מתענים (ויש מהספרדים הנוהגים להתענות).

שבת מברכים

שבת קודש פרשת קדושים - כ"ט בניסן: מפטירים: "מחר חודש" (שמאל א, כ).

מברכים החודש: ראש חדש אייר יהיה ביום ראשון וביום שני, ומולדו: ליל שבת שעה- 10 ו- 59 דקות ו- 17 חלקים. [ואין אומרים הזכרת נשמות אבל אומרים "אב הרחמים"].

במנחה: אין אומרים "צדקתך", אבות פרק ב'.

יום ראשון ל' בניסן - א' דר"ח אייר: מתפללים כרגיל בכל ראש חדש.


דיני ספירת העומר

 



ודינים הנוהגים בימי הספירה

מצות עשה מן התורה לספור שבעה שבועות, ממוצאי יום טוב ראשון של פסח עד שבועות (בליל שבועות עצמו אין סופרים). ונשים פטורות ממצווה זו, אבל הרשות בידן לספור, אך אסור להן לברך על הספירה [ולמנהג אשכנז יש הנוהגות לספור בברכה]. מצוותה לכתחילה בעמידה, ואפשר לספור בכל לשון ובלבד שיבין מה שאומר.

מתי סופרים
זמן הספירה מתחיל מיד אחר צאת הכוכבים, ולא יאכל לפני שיספור, ואם ספר לפני צאת הכוכבים - אם היה זה לפני שקיעת החמה, לא יצא וחוזר וסופר בברכה, ואם ספר אחר השקיעה (ספירה שלמה, ימים ושבועות) הרי זה ספק אם יצא וחוזר וסופר בלילה בלא ברכה, ועל כן אם שאלו חברו אחר השקיעה כמה צריך למנות היום, יאמר לו אתמול היה כך וכך. (הספרדים שנוהגים להתפלל מבעוד יום, אם הוא כבר אחרי השקיעה יספור עם הצבור בלא ברכה, ויחשוב שאם יזכור לספור בלילה אין הוא מכוון לצאת בזה, ובלילה יברך ויספור).

אם לא ספר בתחילת הלילה יספור כל הלילה בברכה, ואם נזכר אחר שעלה עמוד השחר, יספור בלא ברכה, ובשאר הימים סופר עם ברכה. אם לא נזכר עד שעבר כל היום, סופר בשאר הימים בלא ברכה, ונכון שישמע הברכה מאחר שיכוון להוציאו ויענה אמן בכוונה לצאת, ואח"כ יספור. ואם הוא מסופק אם ספר, סופר בשאר הימים בברכה. ויש מהספרדים הנוהגים לחזור ולספור ביום בלי ברכה גם אם ספר בלילה כדין.

כיצד סופרים
אחר קדיש תתקבל מברך: "ברוך אתה ה' א' מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על ספירת העומר" ומיד סופר. ביום הראשון אומר: "היום יום אחד לעומר" וכן עד היום השביעי, ואז יאמר "היום שבעה ימים לעומר שהם שבוע אחד" [והאשכנזים אומרים היום שבעה ימים שהם שבוע אחד לעומר וכן בכל ימי הספירה]. ביום השמיני יאמר: "היום שמונה ימים לעומר שהם שבוע אחד ויום אחד", וכן הלאה. (מיום העשרים ואחד והלאה יאמר קודם את היחידות ואח"כ את העשרות, למשל: "היום אחד ועשרים יום" ולא יאמר "היום עשרים ואחד יום", אך בדיעבד אין זה מעכב).

בימים שסופרים שבועות שלמים כגון ביום השביעי או הארבעה-עשר, אם מנה רק ימים ולא הזכיר שבועות חוזר ומונה בלא ברכה (ואם לא חזר, אין זה מעכב, ומונה בשאר הימים בברכה); ואם הזכיר רק שבועות בלא ימים, חוזר ומונה בברכה. בשאר הימים בין אם הזכיר ימים ולא הזכיר שבועות ובין אם הזכיר שבועות ולא הזכיר ימים (כגון שאמר ביום השמיני היום שבוע אחד ויום אחד) יצא.

אם מנה באותיות במקום במספרים, כגון שאמר היום ב' ימים במקום "שני", חוזר ומונה בלא ברכה. ולכן יש להיזהר בערב ל"ג בעומר אחרי השקיעה, שלא יאמר קודם הספירה "היום ל"ג בעומר".

לכתחילה צריך לדעת כמה היום בספירה לפני שיברך, אך אם אינו יודע ובירך על דעת שיסיים כמו שישמע מחברו, ושמע מחברו וסיים כמוהו, יצא.
אם בירך וספר בטעות מנין של יום אחר, אם נזכר בתוך כדי דיבור (זמן של אמירת שלש מילים אלו: "שלום עליך רבי") סופר כדין והברכה עולה לו, אך אם נזכר אחר כדי דיבור, חוזר וסופר בברכה.

מנהגי ימי ספירת העומר
בימי הספירה מתו תלמידי רבי עקיבא בשלושים ושלושה ימים, ועל כן נוהגים שאין עושים חתונות עד ל"ג בעומר [והאשכנזים נוהגים שרק בל"ג בעומר עצמו עושים חתונות ואח"כ מפסיקים עד ר"ח סיוון]. ואירוסין מותר לעשות בימים אלו אפילו בסעודה, אך בלא ריקודים ומחולות.

מאותה סיבה אין מסתפרים מפסח עד יום ל"ד בעומר (י"ט באייר) בבוקר. [ומנהג האשכנזים להסתפר כבר ביום ל"ג בעומר בבוקר. ויש מהאשכנזים שנוהגים להתיר להסתפר עד ר"ח אייר, ומר"ח ועד ל"ג בעומר נוהגים איסור, ובל"ג בעומר מסתפרים, ואח"כ שוב נוהגים שלא להסתפר עד שבועות]. סנדק ומוהל ואבי הנימול מותרים להסתפר.

מנהג רבנו האר"י ז"ל שלא להסתפר כלל מפסח עד ערב שבועות.
נוהגים שלא לעשות מלאכה כל ימי הספירה משקיעת החמה עד לאחר ספירת העומר.



 

הדפסשלח לחבר
דרונט בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד
יד לאחים – לא מוותרים על אף יהודי - טל: 03-6154100