לוח החודש - מפעל ההלכה הקיים למעלה מחמישים שנה

             
 

לנוהגים בשיטת מרן המחבר זצ“ל
[ההלכות בתוך סוגרים מרובעים הן כפי דעת הרמ“א וכמנהג האשכנזים]
המולד: ליל שישי שעה 1 ו-56 דקות ו-3 חלקים.
תחילת זמן קידוש לבנה למנהג ספרד: מוצש"ק פרשת שופטים.
סוף זמן קידוש לבנה: ליל שישי אור לי"ג באלול, מי שלא קידש עד אז, יכול לקדש בליל שבת עד השעה 8:55, ובדיעבד אפשר לקדש עד השעה 2:30, אך בלי ברכה.


יום ראשון א‘ באלול - ב‘ דר“ח אלול: ערבית מוצש"ק: לפני ערבית אומרים הספרדים ”ברכי נפשי“ (תהלים קד). בעמידה אומרים "אתה חוננתנו" ”ויעלה ויבוא“. ואם שכח ”יעלה ויבוא“ ונזכר קודם שאמר ”ברוך אתה ה‘“, אומר במקום שנזכר; ואם כבר אמר ”ברוך אתה ה‘“, אינו חוזר.
בברכת המזון אומרים ”יעלה ויבוא“, ואם שכח (בין ביום ובין בלילה) ונזכר לפני שהתחיל ברכת ”האל אבינו“, אומר ”ברוך שנתן ראשי חדשים לעמו ישראל לזכרון“ בלא שם ומלכות. [ולמנהג האשכנזים יש לומר בשם ומלכות]. ואם כבר התחיל ברכת ”האל אבינו“ אינו חוזר.


שחרית: אחרי פרשת התמיד אומרים ”ובראשי חדשיכם“. בתפילת העמידה אומרים ”יעלה ויבוא“. אם שכח ונזכר לפני שאמר ”ברוך אתה ה‘“ יסיים ”למדני חוקך“, ויאמר ”יעלה ויבא“, ויאמר שוב ”ותחזינה“; ואם כבר סיים את הברכה: אם עדיין לא התחיל ”מודים“, יאמר שם ”יעלה ויבוא“ ; ואם כבר התחיל מודים חוזר ל“רצה“. ואם סיים תפילתו (דהיינו שכבר אמר פסוק ”יהיו לרצון“), חוזר לראש התפלה. וגם אם הוא מסופק אם אמר ”יעלה ויבוא“ חוזר לראש [ויש הסוברים שבספק אינו חוזר].
אחר העמידה אומרים חצי הלל בלא ברכה [והאשכנזים נוהגים לברך]. קדיש תתקבל. שיר של יום. ומוציאים ספר תורה וקוראים ארבעה קרואים, כנהוג בראש חודש.


מוסף: חולצים את התפילין ומתפללים מוסף של ראש חודש. מי שהיה לבוש תפילין ושמע קדושה של מוסף, יסיר ג‘ כריכות מן האצבע ויזיז התפילין של ראש ממקומם, ויענה עמהם.
[החל מיום זה ועד שמחת תורה נוהגים לומר ”לדוד אורי“ (מזמור כ“ז בתהילים) אחרי שחרית ומנחה, ויש אומרים אחרי שחרית וערבית].
[מיום זה ועד יום ששי ערב שבת קודש פר' נצבים נוהגים לתקוע בשופר תשר“ת אחרי התפילה, כדי לעורר את הציבור לתשובה ולהזכיר את יום הדין הקרב ובא].
יש מהספרדים הנוהגים לעשות התרת נדרים ביום זה, וראה להלן במנהגי ערב ראש השנה. יש מקומות שנוהגים לומר בכל יום אחרי התפילה עשרה פרקי תהלים.
הכותב מכתב לחברו בחודש זה, ירמוז במכתבו כי הוא מאחל לו שנה טובה ומברכו בברכת ”כתיבה וחתימה טובה“.
מרבים בסעודה בראש חודש ואסור להתענות בו. יש נוהגים שהאשה אינה עושה מלאכה בראש חודש. כמו כן יש נוהגים שלא להסתפר וליטול צפרניים ביום זה. וכל אחד יעשה כמנהג אבותיו.


מנחה: בעמידה אומרים ”יעלה ויבוא“, והדינים כמו בשחרית.


יום שני - ב‘ באלול: החל מיום זה נוהגים הספרדים לקום באשמורת הבוקר לומר סליחות. ואף אם עדיין לא הגיע זמן עלות השחר מברכים ברכות התורה וברכות השחר, מלבד ברכת ”אשר נתן לשכווי“ אותה יברכו רק כשהגיע זמן ציצית ותפילין. כמו כן אין להתעטף בציצית ולהניח תפילין עד שיגיע זמן זה. והש“ץ יכול להתעטף בטלית קודם הסליחות בלא ברכה, וכשיגיע הזמן (ראה מסגרת בטור הראשון) יפשוט את הטלית, יתעטף בה ויברך. יש המקפידים להתעטף בטלית שאולה מאדם פרטי כדי שלא יצטרכו לברך. אחרי הסליחות וכשכבר עבר זמן עלות השחר, יש ליטול ידים ג‘ פעמים בלא ברכה.
בשעת אמירת י“ג מידות יש לעמוד, ונוהגים לתקוע תשר“ת תש“ת תר“ת. כשאומר ”ויעבור ה‘ על פניו“ שוחה מעט, ובתיבת ”ויקרא“ מגביה הראש, ובתיבות ”ה‘ ה‘” שוב יתכופף מעט.
הש“ץ שאומר הסליחות ראוי שיהא הגון בתורה ויראת שמים, מבן שלושים ומעלה נשוי ומרוצה לקהל.
יחיד האומר סליחות לא יאמר הי“ג מדות (והרוצה לאמרן יאמר בניגון הטעמים, אך לא יאמר וזכור לנו היום ברית שלש עשרה) וכן לא יאמר את הפיוטים הכתובים בלשון ארמית.
המשכימים קום לאמירת סליחות יזהרו מאוד שלא להתחיל תפילת העמידה לפני הנץ החמה. פועלים שזמנם דחוק, מותר להם להקדים כבכל השנה.
נוהגים שהיורד לפני התיבה לסליחות מתפלל גם תפילת שחרית.


שבת קדש פרשת שופטים - ז‘ באלול: מפטירים ”אנכי אנכי הוא מנחמכם“ (ישעיה נא, יב) עד ”ומאספכם אלוקי ישראל“ ( נב, יב).


במנחה: [אבות פרק א‘]


שבת קודש פרשת כי תצא - י“ד באלול: מפטירים ”רני עקרה“ (ישעיה נד) עד ”אמר מרחמך ה‘”. [ולמנהג האשכנזים מפטירים גם "עניה סוערה” עד "ולקדוש ישראל כי פארך"].


במנחה: [אבות פרק ב‘]


שבת קודש פרשת כי תבא - כ“א באלול: מפטירים ”קומי אורי“ (ישעיה ס) עד ”בעתה אחישנה“.


 

[במנחה אבות פרק ג‘ ופרק ד‘].


יום ראשון - כ“ב באלול: [החל מיום זה נוהגים האשכנזים להשכים לאמירת סליחות עד ערב יום כפור, והדינים בו כמבואר לעיל למנהג הספרדים, אך אין נוהגים לתקוע בסליחות. רבים נוהגים להתענות ביום זה, ואין צריך לקבל את התענית ביום קודם בתפילת מנחה, והמתענה אומר ”עננו“ במנחה בברכת ”שמע קולנו“ אך הש“ץ אינו אומר].


שבת קודש פרשת נצבים - כ“ח באלול: מפטירים ”שוש אשיש“ (ישעיה סא, י) עד ”וינשאם כל ימי עולם“ (סג, ט). ואין מברכים את החודש בשבת זו.


במנחה: [אבות פרק ה‘ ופרק ו‘].


במוצ"ש אין אומרים "ויהי נועם" "ואתה קדוש" (ולמנהג המקובלים אומרים).


יום ראשון כ“ט באלול - ערב ראש השנה תשע"ז: ביום זה משכימים ומרבים באמירת סליחות ותחנונים להתעורר לתשובה, לפי שזה היום האחרון לפני יום הדין שכל באי עולם עוברים בו לפני הקב“ה החותך חיים לכל חי, ומפשפשים ביום זה ביותר בעבירות שבין אדם למקום ושבין אדם לחבירו, אף מי שהוא באבל ר“ל יכול לבוא לבית הכנסת לאמירת סליחות.


אומרים תחנון בסליחות אך לא בתפילה. למנהג הספרדים אין אומרים ”למנצח“. אין תוקעים בשופר כל היום.


אחרי התפילה נוהגים רבים לסדר ”התרת נדרים“: שלשה מהמתפללים יושבים (ויש נוהגים בעשרה) והמתפללים האחרים עומדים לפניהם וקוראים את כל הנוסח בו הם מודיעים לשלושה היושבים, שהם בית דין, כי הם מתחרטים על הנדרים שנדרו. והיושבים אומרים להם ”כולם מותרים לכם“ וכו‘, ואחר כך יעמדו השלושה שישבו לפני שלושה אחרים ויתירו נדריהם.


נוהגים להתענות בערב ראש השנה עד אחר חצות היום, וא“צ לקבל התענית ביום הקודם. המתענים ראוי שיתפללו מנחה גדולה קודם שיאכלו, ואין קוראים ”ויחל“, והיחיד יאמר ”עננו“ ב“שומע תפלה“, אך לא יאמר ”ביום צום תעניתנו“ אלא ”בתעניתנו“.


יש מקומות שנוהגים ללכת לבית הקברות בערב ראש השנה ולומר שם תפילות ובקשות, אך יזהר שלא ישים מגמתו אל המתים אלא יבקש מהשם יתברך שמו שיתן עליו רחמים בזכות הצדיקים שוכני עפר הטמונים פה.


מצוה להסתפר ביום זה לכבוד יום הדין, וראוי להסתפר לפני חצות היום. כמו כן מצוה לטבול במקוה טהרה. ומאחלים איש לרעהו תכתב ותחתם לאלתר לחיים טובים ולשלום.

הלכה למעשה

 הלכות תשובה


מאהבת ה‘ את עמו ישראל, הרבה להיטיב עמנו וצונו לשוב אליו בכל עת שנחטא, ואף שהתשובה טובה בכל עת, מכל מקום ימי אלול מובחרים ומסוגלים שתקובל תשובתינו יותר משאר ימות השנה. לפי שימים אלה הם ימי רצון מאז נבחרנו לעם, שבראש חודש אלול עלה משה על הר סיני לקבל לוחות השניות, אחרי ששבר בי“ז בתמוז את הלוחות הראשונות כשחטאו ישראל בעגל, ונשתהה בהר עד אחרי יום הכיפורים שהוא זמן גמר כפרה, ובכל שנה בימים אלה מתעוררים מאוד הרחמים למעלה - והיד פשוטה לקבל שבים.


ימים אלו ימי הכנה הם לקראת יום הדין הגדול הוא יום הכיפורים בו נאמר (ויקרא טז, ל): ”כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה‘ תטהרו“. יום הכיפורים יום כפרה וטהרה הוא, שעלינו להטהר מכל עוונותינו ע“י תשובה וקבלה לעתיד ואז הקב“ה יכפר לנו ויטהרנו מחטאי העבר.


ומבואר בספרים הקדושים שיש להקדיש חודש אחד בשנה להתבוננות והיטהרות. נבאר על כן בקצרה את הלכות תשובה:

א. החוזר בתשובה עליו לקיים שלושה תנאים אלה:
וידוי - להתודות על חטאו בפה ולומר: אנא השם, חטאתי עויתי ופשעתי לפניך ועשיתי כך וכך (כאן יפרט החטא), והרי נחמתי ובושתי ממעשי.
עזיבת החטא - להסיר את חטאו ממחשבתו ולהחליט בלבו שלא יעשנו עוד. כי המתודה בדברים ואינו עוזב את החטא, הרי הוא כטובל ושרץ בידו.
קבלה להבא - לקבל על עצמו בקבלה אמיתית, שאל ישוב עוד להבא על החטא שנכשל בו.


 

ב. כשם שצריך לשוב מהעבירות הידועות כמו: עריות, גזל וגניבה, צריך האדם לחזור בתשובה על עבירות במדות רעות כמו : כעס, שנאה וקנאה, ליצנות וכדומה.


 

ג. עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה את חבירו, והיות שאין האדם יודע את מי שהקניט במשך השנה, נהגו לבקש סליחה מכל אדם שבא אתו במגע במשך השנה.


 

ד. אסור לאדם להיות אכזרי מלמחול, אלא בשעה שחבירו מבקש ממנו למחול, עליו למחול לו בלב שלם.


ה. לעולם יראה אדם את עצמו כאלו הוא נוטה למות, ושמא ימות ונמצא עומד בחטאו, לפיכך ישוב מחטאו מיד, ולא יאמר כשאזקין אעשה תשובה, שמא ימות טרם יזקין. הוא ששלמה המלך אמר בחכמתו (קהלת ט, ח) ”בכל עת יהיו בגדיך לבנים“.


ו. ואל יחשוב האדם בעל תשובה שהוא מרוחק ממעלת הצדיקים מפני העוונות והחטאים שעשה, אין הדבר כך, אלא אהוב ונחמד הוא לפני הבורא יתברך כאילו לא חטא מעולם, וכבר אמרו חז“ל (ברכות לד, ב): ”במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם עומדים“.


 

ז. אין ישראל נגאלין אלא בזכות התשובה, והיא היא שמקרבת האדם לשכינה שנאמר(הושע יד,ב): ”שובה ישראל עד ה‘ אלוקיך“.

 

ח. גדולה תשובה שמקרבת את הרחוקים. קודם התשובה היה שנאוי ומשוקץ לפני המקום, ועתה הוא אהוב, ידיד, קרוב ונחמד לפניו יתברך.

 


 

 

הלכות צדקה

 

הגדרת המצוה


א. מצות עשה מן התורה לתת צדקה לאדם עני מאחינו בני ישראל, שנאמר: "פתח תפתח את ידך לו" .


ב. כל הרואה עני המבקש צדקה ואינו נותן לו עובר על לא תעשה שנאמר "ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון".

 

ג. צדקה היא הכלל נדר , ומי שאמר הרי עלי סכום מסוים ליתנו לצדקה, חייב לתת סכום זה לעניים מיד, ואם לא מצא מיד עניים יניח בקופה מיוחדת כסף זה ומיד כשיזדמנו לו עניים יתנם להם ואם לא נתן עובר ב"בל תאחר" .


ד. אם נדר שיתן צדקה לאדם מסוים, אינו עובר על "בל תאחר" עד שיבוא ואתו עני.


ה. כשם שמצוה לתת צדקה, כן יש מצוה להשפיע על אחרים שיתנו צדקה, ושכרו של המשפיע גדול משכר הנותן.


ו. טוב לתת צדקה לפני כל תפילה , שנאמר "ואני בצדק אחזה פניך".


אופן הנתינה


ז. יש לתת את הצדקה בסבר פנים יפות ובשמחה. ואם יכול טוב שישוחח עם העני על צרותו וידבר עמו דברי תנחומים.


ח. אם נתן את הצדקה בסבר פנים רעות, ועל אחת כמה וכמה אם פגע בו בעני בביטוי קשה ומעליב, אפילו היה סכום הצדקה רב, הרי זה כאילו לא נתן צדקה כלל.


 

ט. ראוי להשתדל לתת את הצדקה בסתר.


י. אופן הנתינה הטוב ביותר הוא שהנותן אינו יודע כלל מי הוא העני, והעני אינו יודע כלל מי הוא שנתן לו.


יא. אין לאדם להתפאר על שנתן צדקה.


החייבים במצוה


יב. כל אדם מישראל חייב לקיים מצות צדקה.


יג. אפילו עני שמתפרנס מן הצדקה, חייב לתת צדקה, אך אם אין לו מספיק בשביל פרנסתו העצמית אינו חייב לתת לאחרים.


הראויים לקבלתה


יד. כל אדם מישראל שאיננו משתכר שכר הראוי כדי לפרנס את ביתו, זכאי לקבל צדקה, ועל כל אחד מן הציבור מוטל להשתתף בנתינה.


טו. האנשים שעוברים במזיד על מצות התורה ולא עשו תשובה , אין חובה לתת להם צדקה.


טז. כל הקרוב, קודם לקבלת הצדקה, וקרובי משפחה עניים קודמים לעניים אחרים.


יז. אדם שאינו מוכר , אם בא לבקש צדקה כדי שיהיה לו מה לאכול, אין צריך לחשוד אותו כשקרן ונותנים לו מיד , אך אם בא לבקש כסף עבוד בגדים ושאר דברים אין חייבים לתת לו כל זמן שלא בדקו את אמיתות דבריו. 

 

הדפסשלח לחבר
דרונט בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד
יד לאחים – לא מוותרים על אף יהודי - טל: 03-6154100