הפעל עצור
  • לא מוותרים

לוח החודש - מפעל ההלכה הקיים למעלה מחמישים שנה

לנוהגים בשיטת מרן המחבר זצ"ל
[ההלכות בתוך סוגריים מרובעים הן כפי דעת הרמ"א וכמנהג האשכנזים]
המולד: ליל שני שעה 10 ו-14 חלקים.
תחילת זמן קידוש לבנה למנהג ספרד: מוצאי תשעה באב
סוף זמן קידוש לבנה: ליל שני אור לט"ו באב.
יום שני א' במנחם אב - ראש חדש: ערבית: קודם ערבית אומרים הספרדים "ברכי נפשי" (תהלים קד). בעמידה אומרים "יעלה ויבוא". אם שכח ונזכר קודם שאמר "ברוך אתה ה'" אומר במקום שנזכר: ואם כבר אמר "ברוך אתה ה'", אינו חוזר.
בברכת המזון אומרים "יעלה ויבא". ואם שכח (בין ביום ובין בלילה) ונזכר לפני שהתחיל ברכת "האל אבינו", אומר "ברוך שנתן ראשי חודשים לעמו ישראל לזכרון" בלא שם ומלכות. [ולמנהג האשכנזים יש לומר בשם ומלכות]. ואם כבר התחיל ברכת "האל אבינו" אינו חוזר.
שחרית: אחרי פרשת התמיד אומרים "ובראשי חדשיכם". בתפילת העמידה אומרים "יעלה ויבוא". אם שכח ונזכר לפני שאמר "ברוך אתה ה'", אומר במקום שנזכר; ואם כבר אמר "ברוך אתה ה'", יסיים "למדני חוקיך", ויאמר "יעלה ויבא", ויאמר שוב "ותחזינה". ואם כבר סיים את הברכה: אם עדיין לא התחיל "מודים", יאמר שם "יעלה ויבא"; ואם כבר התחיל "מודים", חוזר ל"רצה". ואם סיים תפילתו (דהיינו שכבר אמר פסוק "יהיו לרצון") חוזר לראש התפילה. וגם אם הוא מסופק אם אמר "יעלה ויבא" חוזר לראש ( ויש הסוברים שבספק אינו חוזר).
אחר העמידה אומרים חצי הלל בלא ברכה [והאשכנזים נוהגים לברך]. קדיש תתקבל. ומוציאים ספר תורה וקוראים ארבעה קרואים, כנהוג בראש חדש.
מוסף: חולצין את התפילין ומתפללים מוסף של ראש חדש. מי שהיה לבוש תפילין ושמע קדושה של מוסף, יסיר ג' כריכות מן האצבע ויזיז התפילין של ראש ממקומן, ויענה עמהם.
מרבים בסעודה בראש חדש ואסור להתענות בו. יש נוהגים שהאשה אינה עושה מלאכה בראש חדש, כמו כן יש נוהגים שלא להסתפר וליטול צפרנים ביום זה, וכל אחד יעשה כמנהג אבותיו.
מנחה: בעמידה אומרים "יעלה ויבא", והדינים כמו בשחרית.
הלכות תשעת הימים - להלן במדור בפני עצמו.
יום ששי ה' במנחם אב - ערב "שבת חזון": לכבוד שבת מותר לרחוץ ראשו פניו ידיו ורגליו במים צוננים בלבד. ומי שמתרחץ במים חמים כל ערב שבת, מותר לו לרחוץ גם לשבת זו, ראשו ופניו ידיו ורגליו במים חמים, אך בלא סבון. מי שרגיל לטבול בכל ערב שבת במקווה טהרה, ואינו מבטל הטבילה אפילו מפני הטירדה או הקור - מותר לו לטבול גם לשבת חזון. ומותר לקצץ ציפורניים לכבוד שבת זו. ונוהגים ללבוש בגדי שבת אף לשבת זו.
שבת קודש פרשת דברים - ו' במנחם אב: שבת זו נקראת "שבת חזון" על שם ההפטרה "חזון ישעיהו" (ישעיהו א) שקוראים בה. [יש נוהגים לקרא הפטרה זו בניגון "איכה" חוץ מפסוקי הנחמה שבה, וכן בקריאת התורה קוראים את הפסוק "איכה אשא לבדי" בניגון איכה] ונוהגים שלא להעלות קטן למפטיר, ובהרבה קהילות קוראים למפטיר את גדול בית-הכנסת [במנחה אבות פרק ג'].
במוצאי שבת מבדילים על היין ומותר לשתות הכוס. [והאשכנזים נוהגים לתת לקטן לשתות את היין, ואם אין קטן - שותה בעצמו].
בשבוע שחל בו תשעה באב (ממוצאי שבת עד תשעה באב) נוהגים שלא לאכול בשר ולא לשתות יין, ואסור להסתפר ולהתגלח, ושערות השפם המפריעות לאכילה מותר להסירם. ואסור למבוגר לספר את הקטנים. [והאשכנזים נהגו שלא להסתפר ולהתגלח מי"ז בתמוז, וכן המנהג לפי האריז"ל]. בשבוע זה אסור לכבס ולגהץ, ולא רק בגדים אלא אפילו מטפחות ומפות. ואפילו לכבס על מנת להניחם ללא שימוש עד אחרי תשעה באב - אסור. אבל חיתולים ובגדי תינוקות מותר לכבס.
כמו כן אסור ללבוש בשבוע זה בגדים מכובסים שלא לבשם עדיין אחרי כיבוסם, וכן אסור להציע ולכסות את המיטות והשולחן בסדינים ומפות מכובסים. ולכבוד ברית מילה מותר למוהל, לסנדק, ולאבי הבן, להחליף בגדים וללבוש בגדי שבת. ומותר ללבוש לפני שבוע שחל בו תשעה באב מספר חולצות או בגדים אחרים, שעה קלה ומאלה יקח להחליף בשבוע זה. [והאשכנזים נוהגים בכל דיני שבוע שחל בו תשעה באב, מראש חודש אב].
יום שני ח' במנחם אב - ערב תשעה באב: מחצות היום עד מוצאי תשעה באב אין ללמוד אלא דברים המצערים ומשברים את הלב, כגון: מדרש איכה, ספר איוב, דברים הרעים שבספר ירמיה, פרק "אין מגלחין" שבמסכת מועד קטן, וכן את אגדות החורבן בפרק "הניזקין" ושאר אגדות החורבן שבמדרש. וכן יש להמנע מלטייל ביום זה.
במנחה: אין אומרים תחנון.
סעודה המפסקת: הסעודה האחרונה שאוכלים לפני הצום קרויה "סעודה המפסקת", ורבים נוהגים לאכול סעודה רגילה לפני מנחה, ומותר לאכול בה כמה תבשילין, אך אין להרבות בה יותר מדי, ואחר מנחה אוכלים סעודה המפסקת.
נוהגים לשבת על הקרקע בסעודה המפסקת (ועל פי הקבלה אסור לשבת על הקרקע ממש אלא יציע תחתיו שק, בד, או נייר וכדומה) ואפשר לשבת על כסא נמוך, אך אין צריך לחלוץ את הנעליים.
יש להיזהר שלא ישבו שלושה ביחד לאכול סעודה המפסקת כדי שלא יתחייבו בזימון, ואף אם ישבו שלושה ביחד, לא יזמנו.
אין אוכלים בסעודה המפסקת אפילו דגים, וכן אין אוכלים שני תבשילים, ואפילו שניהם עשויים ממין אחד אלא מבושלים באופן אחר או בשני סירים, וכן אין לאכול שני תבשילין אפילו אם נתבשלו בסיר אחד, אולם דבר שדרכו להתבשל כל השנה ביחד מותר לאוכלו אף בסעודה המפסקת. ומותר לאכול פירות חיים אפילו מכמה מינים, וכן מותר לאכול כמה מיני גבינות, ואפילו מי שאכל כבר תבשיל מותר לו לאכול אחר כך לחם עם חמאה או גבינה או פירות חיים. מותר לשתות קפה, תה ובירה, בסעודה זו, אך לא משקאות חריפים.
נוהגים לאכול בסעודה המפסקת עדשים או ביצים קשות (אבל לא את שניהם), וטובלים פת או ביצה באפר על שם הכתוב: "ויגרס בחצץ שיני" (איכה ג, ט"ז), ואפשר להשתמש לצורך זה באפר של סיגריות.
יש להפסיק לאכול מבעוד יום לפני שקיעת החמה, ואם הפסיק קודם מותר לאכול עד מעט לפני השקיעה אם עדיין לא קיבל עליו את הצום.
יום שלישי - תשעה באב
אלף תשע מאות וארבעים ותשע שנים לחרבן בית מקדשנו
[וי"א: אלף תשע מאות וארבעים ושמונה]
ערבית: קודם ערבית חולצים את הנעלים, ומסירים את הפרוכת מארון הקודש. מתפללים בקול נמוך ובניגון של עצב כדרך האבלים. תפילת העמידה כרגיל, ויש נוהגים לומר "נחם" ב"בונה ירושלים" גם בערבית ובשחרית, אך יש שאומרים רק במנחה [כך נוהגים האשכנזים]. שכח תפילת "נחם", יאמרה בלא חתימה אחרי "עננו", או לפני "ותחזינה", או לפני "ועל כולם", או לפני "אלוקי נצור"; ואם לא אמרה כלל, אינו חוזר. בברכת "שמע קולנו" אומרים "עננו" בלא סיום הברכה אלא מסיים "שומע תפילה", ואם שכח - יאמר "עננו" אחרי "אלוקי נצור", לפני "יהיו לרצון" בלי סיום ברכה; ואם כבר אמר "יהיו לרצון" אומר "עננו" לפני שיעקור רגליו; ואם כבר עקר רגליו, אינו חוזר. [והאשכנזים נוהגים שלא יאמר היחיד "עננו" רק במנחה].
אחרי תפילת העמידה [אומרים קדיש תתקבל] יושבים על הארץ, ויפרוש מטפחת או נייר, או ישב על כסא נמוך, ומדליקים נרות רק לצורך הקריאה. וקוראים מגילת איכה בקול נמוך [וכשאומר מלת "איכה" מגביה קולו]. [ויש מהאשכנזים שנוהגים לקרוא במגילה כשרה ולברך "על מקרא מגילה"].
אחרי הקינות אומרים "ואתה קדוש", קדיש שלם בלא תתקבל. עלינו. ומנהג הספרדים לכבות האורות, ומכריז החזן בקול בוכים: היום אלף תשע מאות וארבעים ותשע שנים לחורבן בית מקדשנו ותפארתנו שיבנה במהרה בימינו, אמן.
אדם אבל בתוך השבעה, מותר לו ללכת לבית הכנסת לשמוע איכה וקינות.
דיני חמשת עינויים - להלן במדור בפני עצמו.
שחרית: נוטלים ידיים רק עד סוף האצבעות, ואין רוחצים את הפנים, אלא אחרי ניגוב הידיים כשהן עדיין לחות מעט מעבירם על עיניו, (ואם עיניו מלוכלכות מותר לרחצן). שטיפת הפה אסורה בהחלט.
אין מתעטפין בטלית ואין מניחים תפילין בשחרית, וטלית קטן לובש בלא ברכה, ויש מהדרין לישן עם הטלית קטן. (ויש קצת הנוהגים שלובשים טלית ותפילין בבית לפני התפילה בצנעא וקוראים קריאת שמע ). ואומרים סדר הקרבנות ושאר סדר התפלה כרגיל. אך אין מברכים ברכת "שעשה לי כל צרכי". ואומרים "מזמור לתודה". (יש הנוהגים לומר במקום שירת "אז ישיר" שירת האזינו).
בתפלת העמידה נוהגים הספרדים לומר "עננו" ויש האומרים גם "נחם" ודיניהם כדלעיל בערבית. בחזרת הש"ץ אומר הש"ץ "עננו" בין גואל לרופא [אף למנהג האשכנזים], והיא ברכה בפני עצמה. ואם שכח ונזכר לפני שאמר "ברוך אתה ה'" מברכת "רפאנו", חוזר לומר "עננו"; ואם נזכר לאחר שכבר אמר "ברוך אתה ה'" אומר "עננו" בברכת "שמע קולנו". אין הכהנים עולים לדוכן ואין אומרים "ברכנו בברכה המשולשת". חצי קדיש. ואין אומרים תחנון. מוציאים ספר תורה וקוראים שלושה קרואים בפרשת ואתחנן "כי תוליד בנים". חצי קדיש. והשלישי קורא הפטרת "אסף אסיפם" (ירמיה ח) בניגון איכה עד "נאם ה'" (פסוק כג). ברכת ההפטרה עד "מגן דוד" (ובהכנסת ס"ת יש האומרים "על נהרות בבל" במקום "יהללו"). ואומרים הקינות לתשעה באב ולאחריהן "אשרי" "ובא לציון" בדילוג הפסוק "ואני זאת בריתי", ואין אומרים "למנצח יענך" [ואומרים קדיש בלא תתקבל]. מסיימים התפילה [כך נוהגים האשכנזים רק שאין אומרים שיר של יום אלא במנחה]. ויש הנוהגים שגומרים כל סדר התפילה עד "עלינו לשבח" ואחר כך קוראים הקינות. והיחיד קורא איכה גם ביום [ויש הנוהגים לקרא מגילת איכה בציבור בלי ברכה].
אם יש ברית מילה, מלים אחר הקינות, ונותנים לשתות את היין ליולדת (אם אינה מתענה) או לקטן. והמברך יברך על היין ויכוין להוציא את הטועם. אבי הבן, הסנדק והמוהל מותרים להחליף בגדיהם העליונים עד אחרי המילה.
יש להימנע מלצאת ולטייל ברחובות כדי שלא יסיח דעתו מן האבלות, וכל שכן צריך להזהר שלא לבא לידי שחוק והיתול.
גם העישון אסור בת"ב אך אחרי חצות היום מותר בצינעא בבית.
אין לשחוט, לבשל ולהכין צרכי סעודה בת"ב לפני חצות היום עבור מוצאי ת"ב.
נהגו כל ישראל שלא לעשות מלאכה בת"ב בין בלילה ובין ביום עד חצות - היום, כדי שלא יסיח דעתו מן האבילות. והעושה מלאכה בת"ב - אינו רואה סימן ברכה מאותה מלאכה. (במקרים מיוחדים יש לפנות לחכם, כי ישנם יוצאים מן הכלל שהמלאכה מותרת).
אחרי חצות היום מותר לשבת על ספסל וכסא.
מנחה: מתעטפים בטלית ומניחים תפילין ומברכים עליהן [והאשכנזים אומרים עתה שיר של יום ו"אין כאלוקינו"]. הרגיל להניח תפילין של רבנו תם, מניחן עתה. סדר התפילה כרגיל עד אחרי "אשרי" אומרים חצי קדיש, ומוציאים ספר תורה וקוראים שלושה קרואים "ויחל", ויש נוהגים שאותם שעלו בשחרית עולים במנחה. ואין אומרים חצי קדיש. מפטירים בנביא הפטרת "שובה ישראל" (הושע יד, ב) עד הסוף, ומוסיפים שלשת הפסוקים האחרונים של ספר מיכה: "מי אל כמוך" וגו' (מיכה ז, יח). [והאשכנזים וכן חלק מקהילות הספרדים נוהגים להפטיר: "דרשו ה' בהמצאו" (ישעיה נה)].
מחזירים הס"ת ואומרים חצי קדיש. בתפילת העמידה אומרים "נחם" ב"בונה ירושלים", וחותם: "מנחם ציון ובונה ירושלים", ואומרים "עננו" ב"שומע תפלה", ודיניהם כדלעיל בערבית, בחזרת התפילה אומר הש"ץ "עננו" בין "גואל ישראל" ל"רפאנו", ו"נחם" ב"בונה ירושלים". ברכת כהנים. קדיש תתקבל. ואין אומרים "אבינו מלכנו" ותחנון. הספרדים אומרים: "שיר המעלות בשוב" (תהלים קכו). קדיש. עלינו.
מוצאי תשעה באב: אחרי ערבית מקדשים את הלבנה. נועלים את הנעליים ומברכים "שעשה לי כל צרכי" ונוטלים ידים שלש פעמים. מותר לאכול 26 דקות אחרי השקיעה (בשעה 8:05 לפי שעון הקיץ).
כל הדינים של השבוע שחל בו ת"ב נוהגים גם בלילה עד למחרת ביום רביעי בצהריים.
שב"ק פרשת ואתחנן - י"ג במנחם אב - "שבת נחמו": שחרית: [למנהג האשכנזים קוראים עשרת הדברות בשבת זו לפי טעם התחתון.] מפטירים: "נחמו נחמו עמי" (ישעיה מ) עד "איש לא נעדר" (פסוק כו), והיא ראשונה ל"שבע דנחמתא" דהיינו שבע הפטרות של נחמה שקוראים בשבע שבתות זו אחר זו. [אבות פרק ד].
יום ראשון - י"ד במנחם אב: במנחה אין אומרים תחנון מפני שהוא ערב ט"ו באב.
יום שני - ט"ו במנחם אב: זכר לכמה דברים טובים שאירעו לישראל ביום זה נוהגים בו מקצת יום טוב. אין אומרים בו תחנון ואין מתענים בו אפי' חתן ביום חופתו, אך אומרים "למנצח".
מיום זה ואילך מוסיפים בלימוד התורה בלילות עד סוף החורף כי הימים מתקצרים והלילות מתארכים, כפי שמובא במסכת תענית (דף לא:) שהמוסיף מיום חמשה עשר באב מהלילה על יום לעסוק בתורה - מוסיף חיים על חייו (רש"י שם).
שבת קודש פרשת עקב - כ במנחם אב: מפטירים "ותאמר ציון" (ישעיה מט, יד) עד "תודה וקול זמרה" (נא, ג).
במנחה: [אבות פרק ה].
שבת מברכים
שבת קודש פרשת ראה - כ"ז במנחם אב: מפטירים "עניה סוערה" (ישעיה נד, יא) עד "כי פארך" (נה, ח).
מברכים החודש: ראש חודש אלול יהיה ביום שלישי וביום רביעי, ומולדו: יום שלישי שעה 10 ו-44 דקות ו-15 חלקים. [אין אומרים "אב הרחמים" והזכרת נשמות].
במנחה: [אבות פרק ו].
יום שני כ"ט במנחם אב - ערב ראש חודש אלול: במנחה [אומרים תפלת "יום כיפור קטן"] ואין אומרים תחנון.
יום שלישי - ל' במנחם אב א' דראש חודש אלול: מתפללים תפלת ראש חודש כרגיל.

הלכה למעשה

הלכות תשעת הימים

אין מקדשים את הלבנה עד מוצאי תשעה באב, [ויש מהאשכנזים שמקדשים כרגיל].
מראש חודש עד לאחר תשעה באב אין עוסקים במשא ומתן של שמחה, דהיינו לקנות (שלא לצורך מסחר) כלי כסף וצרכי חופה וכיוצא בזה דברים שמביאים לידי שמחה, [אם יכול לקנותם אחרי ט' באב]. אין תופרים ואין קונים בגדים חדשים ונעליים חדשות אפילו על מנת להניחם לאחרי תשעה באב.
אין מתחילים לבנות בניה שאינה הכרחית, אך אם דחיית הבניה תביא לו הפסד, וכן בניה למניעת סכנה כגון מעקה או בית רעוע, או בניה של מצוה כגון בית כנסת או מקוה - מותר. אמנם סיוד וצביעה בימים אלו אסורים.
אין עושים נישואין בימים אלו, אפילו בלא סעודה, וכן אין עושים בהם אירוסין עם סעודה, אבל בלי סעודה מותר לארס אפילו בתשעה באב.
יש נוהגים שלא לאכול בשר ולא לשתות יין מראש חודש עד אחר התענית, אבל בשבת מותר. ובסעודה של מצווה, כגון: מילה, פדיון הבן, סיום מסכת - אוכלים בשר ושותים יין. ויין של ברכת המזון יש נוהגים לשתות [ויש שמחמירים לברך בלי כוס כשהסעודה אינה סעודת מצוה, או לתת לשתות רוב הכוס לקטן שעדיין אינו יודע להתאבל על ירושלים.]
ביום ראש חודש עצמו מותר לאכול בשר ולשתות יין לכבוד ראש חודש [והאשכנזים נוהגים לאיסור].
מראש חודש עד אחר התענית יש מחמירים שלא לרחוץ כל הגוף אפילו במים צוננים, אבל לצורך מצוה, כגון אשה הרוחצת וטובלת טבילת מצוה - מותר אפילו בחמין. וכן פועל שמתלכלך מחמת עבודתו - מותר ברחיצה. וכן רחיצה לצורך רפואה מותרת.
רחיצה בים ובבריכה בימים אלו אסורה.
[האשכנזים נוהגים להחמיר גם בימים אלו בכל מה שנוהגים לאסור בשבוע שחל בו תשעה באב].
דיני חמשת עינויים
תשעה באב אסור באכילה ושתיה, ברחיצה וסיכה, בנעילת הסנדל, ובעונה.
מעוברת ומניקה, וכל אדם שאינו חולה ממש מתענים בתשעה באב כמו ביום כיפור. יולדת תוך שבעה אסור לה להתענות בתשעה באב, ועד שלושים יום אם היא חלשה וחולה אוכלת מיד.
מי שמותר לו לאכול וכן הקטנים לא יאכלו בשר ומעדנים אלא ארוחה פשוטה.
אסור להתרחץ בתשעה באב אפילו במים צוננים, ואף להושיט אצבע במים אסור. ובקומו משנתו וכן כשעשה צרכיו, נוטל ידיו עד סוף האצבעות, ואם היה עליו לכלוך, מותר לרחוץ את מקום הלכלוך.
סיכה בשמן או סבון, שלא לשם העברת לכלוך או לרפואה, אסורה. וכלה כל שלשים הימים שלאחר נישואיה מותרת לרחוץ ולסוך פניה.
נעילת נעליים של עור, ואפילו אם רק חלק מהנעליים עשוי מעור - אסורה. אבל נעילת נעלי גומי, בד או עץ - מותרת.
בכל חמשת עינויים אלה אין להקל עד מוצאי הצום.
תשעה באב אסור בתלמוד תורה אפילו בהרהור, שנאמר "פקודי ה' ישרים משמחי לב", והרי השמחה ביום זה אסורה. אבל קוראים בספר איוב ובדברים הרעים בירמיה, וכן מותר ללמוד מדרש איכה ופרק "אלו מגלחין" במועד קטן ואגדות החורבן במדרש, ובפרק הנזקין שבמסכת גיטין, שכל אלה מזכירים ללומד דברים מצערים.
אסור לשאול בשלום חבירו בתשעה באב ולא יברכנו בברכת "שלום" "בוקר טוב" וכדומה, אבל מותר לנענע לחבירו בראשו, או ידו לאות שלום. ואם חבירו אינו יודע ושואל לשלומו או מברכו, יענה לו בשפה רפה, בכדי שלא לגרום לתרעומת.
בליל תשעה באב צריך אדם להצטער במשכבו, שאם רגיל לישון על שני כרים יישן על אחד וכן בשאר הדברים, ויש נוהגים להניח אבן מתחת לכר או המזרן.

 

הדפסשלח לחבר
דרונט בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד
יד לאחים – לא מוותרים על אף יהודי - טל: 03-6154100