הפעל עצור
  • לא מוותרים

לוח החודש - מפעל ההלכה הקיים למעלה מחמישים שנה

יוצא לאור ע"י ארגון פעילים "יד לאחים"
הלכות החודש - טבת

 

 

 

 


לנוהגים בשיטת מרן המחבר זצ“ל
[ההלכות בתוך סוגרים מרובעים הן כפי דעת הרמ“א וכמנהג האשכנזים]
המולד: יום שני שעה 1 ו-14 דקות וחלק אחד
תחילת זמן קידוש לבנה למנהג ספרד: ליל שלישי אור לח' בטבת
סוף זמן קידוש לבנה: ליל שלישי אור לט"ו בטבת.

יום שלישי א‘ בטבת - ז‘ דחנוכה - ב‘ דראש חודש


ערבית: קודם ערבית אומרים הספרדים ”מזמור שיר חנוכת“, ומתפללים עמידה ומוסיפים ”יעלה ויבוא“ ו“על הניסים“.


שחרית: אומרים הלל שלם ואחריו קדיש תתקבל. ומוציאים שני ספרי תורה, וקוראים בראשון שלשה קרואים בקריאת ראש חדש. לכהן עד ”רביעית ההין“, ללוי עד ”ונסכה“ ולשלישי ”ובראשי חדשיכם“. בס“ת השני קוראים לרביעי בפרשת נשא ”ביום השביעי“ ואומרים חצי קדיש.


מוסף של ראש חדש: אומרים: ”על הניסים“.


יום רביעי ב‘ בטבת - זאת חנוכה


שחרית: כבכל ימי החנוכה וקוראים שלושה קרואים ”ביום השמיני“ עד ”כן עשה את המנורה“ בפר‘ בהעלותך. יש לשרוף את השמן והפתילות שנותרו מנר חנוכה. אך אם התנה שאינו מקצה למצוה את השמן והפתילות, אינו צריך לשורפן, ורשאי להשתמש בהם.


שבת קודש פרשת ויגש - ה‘ בטבת


מפטירים: ”ויהי דבר ה‘” (יחזקאל לז, טו) עד ”בתוכם לעולם“ (סוף הפרק). קודם מוסף מכריזים על צום עשרה בטבת שיחול בשבוע זה [והאשכנזים אינם מכריזים].


יום חמישי - צום עשרה בטבת
יום תענית ציבור זה הוא אחד מארבעה צומות שתקנו הנביאים (זכריה ח) מפני הדברים הרעים שאירעו בהם לאבותינו. ביום זה העשירי בטבת התחיל המצור על ירושלים על ידי נבוכדנצר וחילו שנמשך עד שנפלו חומות העיר ונשרף בית מקדשנו ויהודה הלכה בגולה.
התענית ביום זה חובה, ולא יקלו בתענית אלא חולה (אפילו אם אין בו סכנה), מעוברת או מיניקה. מכל מקום גם הפטורים מלצום, אין להם להתענג יותר מדי ביום זה באכילה ושתיה. וכן יש לחנך את הקטנים שיש להם דעת להתאבל, שיאכלו מאכלים פשוטים בצום, ולא יתענגו בממתקים.
זמן איסור אכילה ושתיה מתחיל מעלות השחר, (5:21 בבוקר).
חייב כל איש לשום אל לבו ביום זה ולפשפש במעשיו, ולשוב בתשובה, כי אין העיקר התענית אלא שהיא הכנה לתשובה.

 

 דיני תפילת עננו
בתפילת העמידה של שחרית אומרים ”עננו“ בברכת ”שמע קולנו“ בלא סיום הברכה, ואם שכח - יאמר ”עננו“ אחרי ”אלקי נצור“ לפני ”יהיו לרצון“. ואם כבר אמר ”יהיו לרצון“, אומר עננו לפני שיעקור רגליו ובלא סיום הברכה. ואם כבר עקר רגליו - אינו חוזר. [והאשכנזים נוהגים שאין היחיד אומר ”עננו“ בשחרית אלא במנחה]. הש“ץ אומר ”עננו“ כברכה בפני עצמה בין ברכת ”גואל ישראל“ ל“רפאנו“, ואם שכח לאומרה בין גואל לרופא - אם נזכר לפני שאמר ”ברוך אתה יי“ מברכת ”רפאנו“, חוזר לומר ”עננו“; ואם נזכר לאחר שכבר אמר ”ברוך אתה יי“ אומר ”עננו“ בברכת שמע קולנו.


אם אין בבית הכנסת לפחות שבעה מתענים, יאמר גם הש“ץ ”עננו“ בברכת ”שמע קולנו“ כיחיד. לא ירד לפני התיבה מי שאינו מתענה, אך אם כבר ירד, יאמר ”עננו“ בחזרה בברכת ”שמע קולנו“, ולא

בין גואל לרופא, ולא יאמר ”ביום צום תעניתנו“, אלא ”ביום צום התענית“.

 


 


סליחות וקריאת התורה: לאחר חזרת הש“ץ אומרים תחנון, נפילת אפים וסליחות המיוחדות ליום זה [”אבינו מלכנו“]. אם יש חתן או מילה וכדומה בבית הכנסת, שאין אומרים תחנון, מכל מקום אומרים את הסליחות. [והחתן או בעל המילה לא יאמר הסליחות, והקהל מקצר בסליחות].


אחרי הסליחות מוציאים ספר תורה וקוראים ג‘ גברי בפרשת ”ויחל“. ונכון שיהיו בשעת קריאת התורה עשרה מתענים שלא שמעו עדיין קריאת התורה, אולם אם אין עשרה מתענים בבית הכנסת, די בשבעה מתענים לקריאת התורה; אבל אם אין אפילו שבעה מתענים, יקראו בתורה בפרשת השבוע.


מי שאינו מתענה אינו עולה לתורה ביום התענית. וכהן שאינו מתענה, יצא בשעה שקורא הגבאי לכהן, ויקראו במקומו לישראל. ונכון גם שלא יקרא בתורה מי שאינו מתענה.
אחרי קריאת התורה - חצי קדיש, אשרי, ובא לציון וכו‘. והספרדים אומרים מזמור ”אלהים אל דמי לך“ (תהלים פג).


מנחה: רבים נוהגים ללבוש טלית ותפילין (כשהם מתענים) לתפילת המנחה, כדי להשלים מאה ברכות היום. ואומרים אשרי, חצי קדיש, וקוראים ג‘ גברי בפרשת ”ויחל“ כבשחרית. ואין אומרים חצי קדיש אחרי קריאת התורה, אלא אחרי ”יהללו“ לפני תפלת עמידה [והאשכנזים קוראים הפטרת ”דרשו יי בהמצאו“]. בתפילת העמידה אומרים ”עננו“ (ודיני ”עננו“ - כבשחרית). ואין להתפלל מנחה בעוד היום גדול אלא סמוך לשקיעה [והאשכנזים מקילים בזה].


הכהנים נושאים כפיהם במנחה, [וכשמתפללים מנחה גדולה אין הם נושאים כפיהם], וכהן שאינו מתענה לא יעלה לדוכן כשיש כהן אחר בבית הכנסת. לפני עלינו אומרים הספרדים ”תפלה לעני“ (תהלים קב).


ונכון לגבות צדקה מן הצבור כמאמרם ז“ל ”אגרא דתעניתא צדקתא“ (שכר התענית - צדקה).


מי ששכח שתענית היום ואכל או שתה, ונזכר לאחר מכן - חייב להשלים שאר היום בתענית. ומי ששכח שתענית היום ובירך על האכילה או השתיה ונזכר בתענית לפני האכילה או השתיה - יאכל פחות מכזית או ישתה פחות ממלא לוגמיו (כ-40 גרם למבוגר בינוני, וקטן פחות מזה), ויש לו דין מתענה לכל דבריו.


יום זה נקבע על ידי הרבנות בארץ ישראל כיום הקדיש הכללי לקדושי השואה שלא ידוע יום מותם, ולומדים משניות ומתפללים לעילוי נשמתם. השם יקום דמם!


שבת קודש פרשת ויחי - י“ב בטבת
מסיימים ספר בראשית ואומרים ”חזק חזק ונתחזק“, והעולה לתורה לא יאמרהו, שאין להפסיק בין הקריאה לברכה. מפטירים ”ויקרבו ימי דוד“ (מלכים - א ב, א) עד ”ותכון מלכותו מאד“ (פסוק יב).


יום חמישי - י“ז בטבת
החל מיום חמישי זה נוהגים חסידים ואנשי מעשה להתענות כל יום חמישי של פרשיות שובבי“ם (ראשי תיבות: ש‘מות, ו‘ארא, ב‘א, ב‘שלח, י‘תרו, מ‘שפטים). (ויש המתענים בשני וחמישי). ואם יש עשרה מתענים, נוהגים כבכל תענית ציבור, קוראים במנחה ”ויחל“, ואומרים ”עננו“ בלחש ובחזרת הש“ץ. (והמתענים צריכים לקבל את התענית ביום רביעי בעת תפלת המנחה, ואם שכח יכול לקבלו כל זמן שלא שקעה החמה).


שבת קודש פרשת שמות - י"ט בטבת
מפטירים ”דברי ירמיהו“ (ירמיהו א, א) עד ”תבא אלהם נאם יי“ (פרק ב, פסוק ג) [והאשכנזים מפטירים ”הבאים ישרש יעקב“ (ישעיהו כז, ו) עד ”ונוקשו ונלכדו“ (כח, יג) ומדלגים וקוראים בפרק כ“ט פסוקים כב - כג].

 


שבת מברכים
שבת קודש פרשת וארא - כ“ו בטבת


מפטירים ”כה אמר ה‘“ (יחזקאל כח,כה) עד ”וידעו כי אני ה‘“.


מברכים החדש: ראש חדש שבט יהיה ביום רביעי, ומולדו: ליל רביעי שעה 2 ו-25 דקות ו-2 חלקים. [אין אומרים ”אב הרחמים“ והזכרת נשמות].

יום שלישי - כ“ט בטבת - ערב ר“ח שבט
במנחה [אומרים יום כפור קטן] ואין אומרים תחנון.

הלכה למעשה

 

 

חיטים שנבדקו ונמצאו ברובם סימני תולעים, יש להימנע מלהשתמש בהם. היו רוב החיטים נקיים יש לבוררם היטב ולאחר מכן לטוחנם.
תולעים הנמצאים בקמח אסורים, ולכן חייבים לנפוח היטב את הקמח לפני האפייה.


יש להקפיד שהחורים של הנפח יהיו קטנים מאד, בכדי שלא יעברו דרכה אפילו התולעים הקטנות ביותר. נפה כזו קרויה "נפח משי" הטובה ביותר היא נפה שיש בה 75×75 חורים באינטש מרובע (כ- 2.5 סמ"ר).


לאחר הניפוי יש לנקות היטב את הנפה, ויש לשוב ולבודקה לפני השימוש הבא.


בצק, או לחם שנאפה מבצק שלא עבר ניפוי - אם נשאר קצת מאותו קמח בודקים אותו: אם נמצא נקי מותרים באכילה, ואם נמצאה בו אפילו חוליות אחת אסורים באכילה. ואם לא נשאר כלים מאותו קמח, אין צריך לחשוש שמא הייתה בו חוליות והם מותרים באכילה.


קמח שנופה כדין ולא השתמש בו 24 שעות יש לנפות שנית, אך אם אוחסן הקמת במקרר. אפשר להשתמש בו בלא לנפות שוב עד שבוע ימים. אוחסן במקפיא ניתן להשתמש בו בלא ניפוי בלא הגבלת זמן אך אם חוששים שהיו הפסקות חשמל במשך הזמן יש לקחת מדגם משנים שלוש מקומות בקמח ואם נמצא נקי כל הקמח מותר, נמצאה אפילו תולעת אחת יש לנפוח את כל הקח פעם נוספת.


בצק העומד לאפייה עובר תהליך התפחה באמצעות שמרים או אבקת אפייה, מן החובה לוודא שהשמרים או האבקת אפייה כשרים למהדרין, משום שייתכנו בהם חששות שונות של חומרים האסורים באכילה.


כמו כן יש להקפיד על השמנים וחומרי הטעם והריח והצבע שמעורבים במיני המאפה שיהיו כשרים למהדרין.
אסור לאפות לחם או לחמניות שבציקם נילוש בחלב או בחמאה, אלא אם כן עורכים את הבצק בצורה מיוחדת שיהא ניכר שאין זה מאפה רגיל.
לחם שנאפה על ידי גוי אסור מדרבנן, אלא אם כן עשה יהודי אחת מהפעולות הבאות: א. הבערת התנור. ב. הנחת הפת בתנור. ג. השלכת קיסם לתנור.
במקום שאין מצוי לחם של יהודים מותר להשתמש בלחם שנאפה על ידי מאפייה של גויים. ובעשרת ימי תשובה אין לסמוך על היתר זה.

 

הרמב"ם
מדברי הרמב"ם ליום פטירתו - כ' בטבת
"היאך היא הדרך לאהבתו ויראתו? בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים, ויראה מהם חכמתו שאין לה ערך ולא קץ, מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר... ויודע שהוא בריה קטנה, שפלה, אפלה, עומד בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות.

 

 

 

(הלכות יסודי התורה ב, ב)
"וקדושת השם - שהאדם, כשיעשה מצוה מן המצוות ולא יערב עמה כוונה מן הכוונות, אלא באהבת ה‘ ועבודתו לבד הנה הוא קדוש השם.       (אגרת השמד)
"דבר ידוע וברור, שאין אהבת הקדוש ברוך הוא נקשרת בלבו של האדם עד שישגה בה תמיד כראוי, ויעזוב כל מה שבעולם חוץ ממנה, כמו שצוה ואמר ”בכל לבבך ובכל נפשך“.  (סוף ספר מדע)
"תכירו יתרון האור מן החושך, ומאסו במות וברע, ובחרו בחיים, כי הרשות נתונה לכם. הנהיגו עצמכם במדות הטובות, חדלו לכם מחברת הקלים ומישיבת הרחובות ומשחוק הבחורים, כי משם יצא פרי רע. המצאו תמיד בין כבירים וחכמים, אך בענוה והכנעה, והטו ראשיכם ופתחו אזני לבכם לשמוע ולהאזין דבריהם. חשבו ושקלו הדבר טרם תוציאוהו מפיכם, כי לא תוכלו להשיבו. תחיו בתמות ובתמימות ובנקיות. אל תגעו בשל זולתכם דבר קטן וגדול, ואל תטעמו מאומה ממה שאינו שלכם ברור ומוחזק. קרבו הרחוקים, השחו לקטנים, האירו פניכם לשפלים, רחמו על האביונים, אל תחדלו להטיב לכל אשר תוכלו. אל תשקצו את נפשותיכם במחלוקת המכלה הגוף והנפש והממון.  (מתוך צוואתו)
"ואל ידמה אדם בעל תשובה, שהוא מרוחק ממעלות הצדיקים מפני העוונות והחטאות שעשה, אין הדבר כן, אלא אהוב ונחמד הוא לפני הבורא כאילו לא חטא מעולם. ולא עוד, אלא ששכרו הרבה, שהרי טעם טעם החטא ופירש ממנו וכבש יצרו. (הלכות תשובה ז, ד)

 

 

ממאורעות חודש טבת

עשרה בטבת
יום זה הוא היום הבולט ביותר בחודש זה. ביום זה התחיל המצור על ירושלים ובו התחילה הפורענות.
”ויהי בשנת התשיעית למלכו, בחדש העשירי בעשור לחדש, בא נבכדנאצר מלך בבל, הוא וכל חילו, על ירושלים, ויחן עליה, ויבנו עליה דיק סביב. ותבא העיר במצור, עד עשתי עשרה שנה למלך צדקיהו. בתשעה לחדש, ויחזק הרעב בעיר, ולא היה לחם לעם הארץ. ותבקע העיר...“ (מלכים-ב כה). ומאז נקבע יום עשרה בטבת כצום על חורבן בית המקדש וגלות עם ישראל.
אולם לא הצער והאבל הם עיקרה של התענית, אלא עיקרה של התענית הוא לעורר הלבבות ולפתוח דרכי תשובה, ולזכור מעשינו הרעים ומעשי אבותינו שהיו כמעשינו עתה, עד שגרם להם הצרות, ובזכרון דברים אלו נשוב להיטיב דרכינו הרעים. וכמו שכותב הפוסק הגדול הרמב“ם בהלכות תעניות: ולכן חייב כל איש לפשפש במעשיו ולשוב בהם באותם הימים, ואין התענית אלא הכנה לתשובה, כמו שכתוב באנשי נינוה: ”וירא יי את מעשיהם“, ואמרו חז“ל ”וירא את שקם ותעניתם“ לא נאמר, אלא ”את מעשיהם“.


תרגום השבעים
בימי בית שני היו ישראל משועבדים בתחלה למלכות פרס. משנפלה מלכות פרס, ירשה מלכות יון את מקומה, וישראל נשתעבדו ליוונים. אחד ממלכי יון ותלמי שמו, ביקש תואנה להתעלל בתורת ישראל וחכמיה, וציוה על החכמים לתרגם את התורה ליונית.


אלמלא ביקש לו תואנה, היה מתחלה מגלה לחכמים את רצונו ומתיעץ עמהם איך לתרגם, ובמקומות שיש ספק איך לתרגם - שיקבצו כולם יחד ויתרגמו את המלה בצורה אחרת; אולם הוא לא התיעץ עם החכמים ואף לא הודיעם.
יום אחד קרא לשבעים ושנים זקנים ופיזרם בשבעים ושנים בתים, ולא גילה להם על מה כינסם. נכנס אצל כל אחד ואחד ואמר לו: כתוב לי תורת משה רבכם. ומספרת הגמרא במסכת מגילה: נתן הקב“ה בלב כל אחד ואחד עצה והסכימו לדעה אחת. וכשבדקם תלמי לא נמצא כל שינוי בין התרגומים, אפילו באותם המקומות שנתכוונו הזקנים לשנות התרגום, שינו כולם לאותו דבר.

נביא כאן מספר דוגמאות מהשינויים ששינו הזקנים ונתכוונו כולם כאחד.

כתבו ”ויכל אלהים ביום הששי“, במקום ”ביום השביעי“ - שלא יאמר תלמי: עשה מלאכה בשבת. כתבו ”את צעירת הרגלים“, במקום ”את הארנבת“ (ויקרא יא) מפני שלאשתו של תלמי קראו ארנבת, וכדי שלא יאמר: שחקו היהודים והטילו שם אשתי בתורתם. וכן עוד הרבה שינויים.


 

 

הדפסשלח לחבר
דרונט בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד
יד לאחים – לא מוותרים על אף יהודי - טל: 03-6154100