הפעל עצור
  • 1
  • 1
  • 2

החזירו את הבנים הביתה
"אני לא רוצה שירחמו עלי ויגידו שאני מסכנה, ממילא אף אחד לא יכול להבין את הכאב שלי".
כך מרגישים הורים שאיבדו את ילדיהם בכתות.
11/02/2007


"כבר שנתיים שלא ראיתי את הבת שלי. כשהאח שלה התגייס, לפני שנה, היא לא הייתה אתנו ביום הגיוס. בשנה הראשונה התקשרתי אליה כל הזמן. אכלתי את הלב שלי - וכלום. היא לא רצתה לענות לי. כתבתי לה מכתב, היה לי חשוב שהיא תדע שאני אוהבת אותה, והיא לא ענתה.

 "היא מטלפנת אלי פעם בחצי שנה: "היי, מה נשמע? הנה אני בקשר" וזה הכול. שיחות הטלפון האלה רק הורסות אותי עוד יותר. אני מרגישה כאילו אין לי בכלל בת, אני כבר לא יודעת אם תחזור. אין לי בכלל מושג מה קורה אתה היום".

בתה של גילה (שם בדוי) הצטרפה לכת 'עדי יהווה' בזמן השירות הלאומי, כת נוצרית פרוטסטנטית. חברי הכת מתנזרים משתייה ומעישון, אינם תורמים דם ומיישמים ערכי משפחה פטריאכליים בניחוח שוביניסטי: נשות הכת מצוות לשמוע בקול בעליהן ולסור למרותו, בגלוי ובמובהק. מי שנוהג בניגוד למוסכמות הכת - צפוי לחרם ולנידוי. כשגילתה גילה שבתה הצטרפה לכת ניסתה לשדל אותה לעזוב. משלא הצליחה בכך, ביקשה ממנה שלפחות תישאר בקשר. "בואי לא נדבר על הכת", התחננה בפניה. אבל שום דבר לא הועיל. הבת עברה לגור בעיר חיפה בקרבת קבוצה מאנשי הכת וניתקה מגע עם הוריה ומשפחתה.

חלק מתהליך ההתנקות

המקרה של גילה אינו מקרה יחיד והניתוק מההורים אינו מאפיין את כת 'עדי יהווה' בלבד. במרבית הכתות מנתקים מנהיגי הכת את המאמינים מבני משפחה וגם מחברים ומכינים אותם לקראת הניתוק, כחלק אינטגרלי מה'הכשרה' שניתנת להם בעת הצטרפותם. בדרך כלל, נאמר להם באותן כתות שההורים הם האחראים למצוקות הרגשיות שלהם. שהם חייבים להתנתק מהם כחלק מתהליך ההתנקות והזיכוך שהם מתחילים בו.

למעשה, בהדרגה מתנתק חבר הכת לא רק מההורים אלא מכל מי שאינו נמצא בתוך הכת ולכן בהכרח אינו מבין אותו ואת הדרך החדשה שבחר. מטרת הניתוק: שליטה מלאה של המנהיגים בחיי חבר הכת, שמושגת באמצעות נטרולם של גורמים חיצוניים, העלולים לערער את סמכותו הטוטאלית של הגורו ואת השעבוד.

מכיוון שמדובר באנשים בוגרים ולא בקטינים, לכאורה בעלי רצון חפשי נאלצים ההורים להשלים עם המצב. בנוסף, לוקח להורים זמן לגלות ולהבין שבנם נמצא בכת. בגלל חוסר ידע ובשל העובדה ששום כת אינה מציגה עצמה בשם זה וחבר כת לעולם לא יעיד על עצמו שהוא נמצא בכת. הוא יגיד שהוא חלק מקבוצה רוחנית, שהוא לומד ומתפתח אצל מורה רוחני או שהוא עובר תהליך של מודעות עצמית בעזרת מדריך. כפועל יוצא, בדרך כלל עד שמגלים ההורים שמדובר בכת, כבר נוצר הנתק. החברות בכת מעמיקה ואין הרבה מה לעשות.

"אתם אנשי חושך, אתם נגועים"

בתה של סיליביה (שם בדוי) למשל, חברה בכת בשם 'איתקה' שהגורו שלה, שי אברמוף, מתגורר באחוזת ברק שליד עפולה. סילביה ניתקה קשר עם הוריה לפני כשנה.

סיפורה של הכת התפוצץ לפני כחודשיים, כאשר כמה מנפגעיה עלו לשידור בערוץ הרדיו המקומי וחשפו את סיפורם. ביניהם אם חד הורית שאברמוף הורה לה להפסיק ליטול תרופות נוגדות דיכאון. היא סירבה.

במקביל פנתה אחת הנפגעות למטפל ד"ר גבי זוהר, עובד סוציאלי בהכשרתו, על מנת שיגיש חוות דעת לבית משפט בעניינם של שני קטינים שאביהם חבר בכת ולטענת האם נגרם להם בשל כך נזק נפשי. חלק מאותן משפחות הגיעו אל העמותה לנפגעי כתות.

"השיטה של אברמוף ייחודית. הוא גורו של אחד על אחד", מספרת סילביה. "אין מפגשים קבוצתיים, אלא פגישות פרטניות בלבד. בביתו של ה'תלמיד' ובעלות של 600 ש"ח. בפגישות האלה, בהן הוא מלמד 'שינוי תפיסה ושינוי של אורח החיים' מתנהל אברמוף כשליט כל יכול. ממליץ לאנשים להתגרש, מלמד אותם איך להתנהג עם הילדים שלהם".

כשהבינה סילביה שהבת שלה חברה בכת, כבר היה מאוחר מדי. "הבנו רק כשהקשר התחיל להתנתק". לדבריה, הפסיקה הבת לעבוד ועזבה את בעלה. במקביל, אסרה על הוריה לראות את הנכדים. "אתם אנשי חושך, אתם נגועים ולכן עלולים להזיק, ככה היא דיברה אלינו".

בצר להם, ניסו ההורים לדבר על ליבה אבל הדיבורים רק העמיקו את הקרע. "ניסינו להראות לה שהדרך שלה לא נכונה. התווכחנו. אבל אני הרגשתי כאילו אני מדברת ומתווכחת עם אישה אחרת. כאילו הבת שלי היא רק קליפה ומתחת מסתתר אדם אחר. הפנינו אליה דודים, חברים וקרובי משפחה שידברו אתה ולא עזר שום דבר. היא אמרה שטוב לה. ש'המדריך' רק עושה לה טוב.

חוסר האונים של הורים שבניהם נמצאים בכתות מועצם ומודגש על ידי התגובות מהסביבה הקרובה, שמעצימות את התחושה שהם בודדים בתוך אסונם.

"אני לא מספרת לאף אחד שהבת שלי בכת. אני לא רוצה שירחמו עלי ויגידו שאני מסכנה, ממילא אף אחד לא יכול להבין את הכאב שלי", אומרת גילה.

סילביה: "הסביבה הקרובה חשבה שאנחנו השתגענו. כולם אמרו לנו שאנחנו מגזימים. שלבת שלי יש קריז חולף ושזה יעבור. לא האמינו כשאמרנו שמדובר בכת מסוכנת. אף אחד לא האמין. אף אחד לא הבין כמה זה חמור. עד שהיא עזבה את הבעל והעבודה. זה העצים את תחושת האובדן שלנו. במשך כמה חודשים היינו ממש באבל. הרגשנו עצב איום ואזלת יד".

כשצלצלתי לצורך הכנת הכתבה לביתו של אברמוף, נמסר לי על ידי אשתו שאין הם מעוניינים להגיב לדברים.

'אם תפסיקי להתראיין אשקול לשמור אתך על קשר'

מעצימה את תחושת הבדידות של מי שבניהם נמצאים בכתות גם תחושה מסוימת של כישלון. כפי שסיפרה לי בעבר אם שבתה נמצאת באחת הכתות: "במשך תקופה ארוכה האשמתי את עצמי וכל יום חשבתי איפה טעיתי. שחזרתי שוב ושוב את כל החיים שלה איתנו מהרגע שנולדה".

כל ההורים איתם נפגשתי ביקשו ממני תמיד שלא לחשוף את שמם וגם לא פרטים שעלולים לזהות אותם. רבים מהם אף פחדו לחשוף את סיפורם, קולם ואפילו צללית גופם בתקשורת. אי אפשר לשפוט אותם.

סבה נוספת לשתיקת ההורים, נעוצה גם בתקווה שאי פעם יתפכחו בניהם וישובו. ועד אז, הם סוברים כי עליהם לשמור על פרופיל נמוך. שלא לעורר את זעם הגורואים ובעקבותיו את זעמם של הבנים.

אימא אחת, שבנה נמצא בכת 'מרכז האור', הסכימה בזמנו להתראיין גלוית פנים. "כבר אין לי מה להפסיד", אמרה. כעבור איזה זמן התחרטה. הסיבה: בנה, איתו היה לה נתק מוחלט במשך יותר משנה, התקשר אליה אחרי אחד הראיונות שנתנה לתקשורת. "אם תפסיקי להתראיין אשקול לשמור איתך על קשר", אמר. קרוב לוודאי שבעקבות הוראה מהגורו. היא הפסיקה כמובן. הבן לא חידש איתה את הקשר. היא עוד מחכה.

התנהלות ההורים מקשה על הטיפול בנושא הכתות בישראל. קשה לקדם נושא ציבורי כשמאחוריו אין שמות ופנים של נפגעים שניתן להזדהות עם כאבם. מאידך, ברור לגמרי שאין להמליץ להורים עימות חזיתי כלשהו עם בניהם החברים בכתות. הדבר עלול להזיק ולגרום לקרע מוחלט.

אז מה בכל זאת עושים? הורים רבים מטלפנים אלי ושואלים את השאלה הזאת. הם גם שואלים איך יגרמו לבניהם לעזוב את הכת, מחפשים קרש הצלה. אני אומרת להם, לא בלי צער, שאין קרש כזה. כשאדם נמצא בתוך כת זמן קצר יחסית, כחודש עד מספר חודשים, עוד אפשר לנסות ולשנות את המצב: לדבר איתו בנועם, לפנות לקול ההיגיון שבו. אך בעדינות, שלא ליצור אנטגוניזם. רצוי שאיש מקצוע, מומחה לכתות, יעשה זאת ולא ההורים עצמם. שכן עלול להיווצר נתק אם הדברים נעשים מתוך סערת רגשות.

הכניסה לכתות היא הדרגתית. חודשים ספורים בתוך כת, מעידים בדרך כלל על כך שחבר הכת אינו מצוי בגרעין הקשה וטרם עבר שטיפת מוח מאסיבית ותהליכים של סוגסטיות והיפנוזה שיצרו אצלו שינוי אישיות. שנה בתוך כת זה כבר סיפור אחר. מדובר בפרק זמן ממושך יחסית בו נתון חבר הכת לשטיפות מוח. במקרים בהם מדובר בפגישות אינטנסיביות עם הגורו שנערכות יותר מפעם בשבוע - קשה לגרום לכך שאותו אדם ייצא מהכת. כשמדובר בכמה שנים בתוך כת, היציאה ממנה כמעט בלתי אפשרית. אלא אם כן חבר הכת עצמו חש בספקות והוא 'מתנדנד'.

להורים שפונים אלי, אני ממליצה תמיד לא להתעמת. למרות הקושי שבדבר. מנסיוני, הורים שמתעמתים עם ילדיהם רק מגדילים את הנתק. זה לא אומר שההורים מוכרחים או צריכים להסכים עם הדרך שבחרו ילדיהם. הם יכולים להבהיר להם, בנועם כמובן, שאינם מסכימים עם הדרך הזאת, אך הם מקבלים אותה כיוון שבחרו בה. ולהדגיש שוב ושוב שדלתם תמיד תהיה פתוחה בפניהם. כדי שאם יגיע רגע החרטה - יהיה לחברי הכת לאן לחזור.

במקביל, צריך לבדוק כל הזמן את השטח. במידה וההורים מצליחים לשמור על קשר ולו רופף עם בניהם - חשוב להיות ערים לאותות של ספק ומצוקה מצידם. במקרה ואלה קיימים ניתן להתחיל לפעול.

לפני מספר חודשים פנו אלי זוג הורים. סיפרתי להם כל מה שאני יודעת על הכת שבנם מעורב בה. הם נסעו הביתה כדי לעכל, קראו את ספרי הכת, גילו התעניינות ולא הביעו התנגדות. למרות שברור להם היטב כי בנם חבר בכת סגורה והרסנית והוא תורם לכת את כל כספו. הם הצליחו לגרום לחידוש הקשר הרופף עם הבן, שלא יצא אמנם מהכת אך כעת הוא הרבה פחות מנוכר אליהם.

אין להם אשליות. בנם חבר באותה כת כבר חמש שנים. הם יודעים שהדבר היחידי שהם יכולים לעשות הוא להמתין.

מעריב-Nrg

הדפסשלח לחבר
דרונט בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד
יד לאחים – לא מוותרים על אף יהודי - טל: 03-6154100