מבצע חילוץ - בדרך לבית הספר

ליאורה חשה ייאוש עמוק. היא ידעה שזו ההזדמנות האחרונה שלה.


זו לא פעם ראשונה שהיה לה קשה, בעצם היא לא זוכרת מתי היה לה קל ועשר השנים האחרונות היו הגרועות שבחייה. לא פעם ידעה שעליה לשים לזה סוף, אבל בכל פעם זיק של תקווה כלשהו התעורר בה והיא המשיכה הלאה.
אבל עכשיו היא יודעת: היא רק מרמה את עצמה.


לא יהיה טוב יותר.


האופציה היחידה שעומדת לפניה היא מוות. לה ולשלושת ילדיה.


או...
היא הניחה מידיה את המגב והסמרטוט, ביקשה מבעלת הבית רשות להתקשר מהטלפון הפרטי שלהם בבית, כי משלה להוציא שיחה כזו זה מסוכן. בעלת הבית לא העלתה בדעתה מדוע היא לא מתקשרת מהנייד שלה אבל הסכימה. השיחה נעשתה. כמה מילים של הסבר ועוד כמה פרטים חשובים. הם ישוחחו מחר שוב. מאותו מספר.


במוקד החירום של יד לאחים האזינו לה בקשב רב. הם כבר שמעו הרבה סיפורים כאלו וידעו שהמקרה של ליאורה דחוף. זה חייב להיות מהר וחזק. אחרת לא יהיה את מי להציל.


יש סיפורים שכשקוראים אותם קשה להאמין. צריכים פשוט לראות את ההתרחשות בעיניים ממש. איש מהעומדים בצומת הגדולה ורוחשת התנועה לא ידע שמה שהוא רואה לפניו הוא סיומו של סיפור כזה ופתיחתו של פרק חדש.

 

בצומת ליד אחת התחנות עמדה מכונית כשמנועה דולק והנהג מחכה בתוכה, מוכן לתזוזה כשהוא מחכה למכונית השניה שחברה אליו במהרה. מהמכונית יצאו אשה ושלושה ילדים והם נכנסו במהירות אל המכונית הראשונה. גם המטען הוצא בזריזות והועבר במהירות רבה אל המכונית עם הנוסעים החדשים.

 

שתי המכוניות יצאו מיד אל הכביש. הראשונה במרחק כמה מטרים מהשניה שתפקידה היה לברר שאין מעקב. כל הענין לא לקח יותר מכמה רגעים ואף אחד בצומת לא שיער את עוצמת האירוע שהתחולל מול עיניו.


בידיים טובות


במכונית עצמה הרשו ארבעת הנוסעים לעצמם לנשום אויר מלא הריאות, זה כאב. הריאות שלהם לא מורגלות בנשימות עמוקות מידי, האוויר שהם נשמו בעשר השנים האחרונות היה מלא בכל כך הרבה רוע, שעדיף היה לנשום קצר, רק מה שחייבים כדי לשרוד.
ליאורה בכתה, הילדים עדיין רעדו. "אתם לא צריכים לפחד," ניסה הנהג שאפילו לא הציג את עצמו להרגיע אותם, "אתם בידיים טובות".


"אבל הוא יעקוב אחרינו". אמרה ליאורה ושיניה עדיין נקשו בפחד.

 


"בשביל זה יש את המכונית שאחרינו," אמר הנהג בנחת. "זה בדיוק תפקידה, לוודא שאין שום מעקב אחרינו. אל תדאגי, את לא הראשונה ולדאבוננו גם לא האחרונה שבשבילה אנחנו מארגנים מבצע כזה. אנחנו כבר מיומנים".


דבריו של הנהג הרגיעו מעט את האם אבל הילדים עדיין רעדו. הרבה יותר קל להרגיע ילדים ידע הנהג, כבר יש לו ניסיון, ועל כן הוא הצטייד מראש בחבילת ענק של ממתקים. "קדימה ילדים," אמר לנוסעים הקטנים וההמומים, "התכבדו".


הילדים סרבו להאמין. כשיותר מידי טוב נופל בבת אחת זו סיבה לתהות אם זו המציאות או החלום עצמו. אמא שלהם שהחלה להבין שהמציאות השתנתה נהנתה מקפה רותח בתרמוס שהוכן מראש. היא היתה זקוקה לזה מאד אחרי שנים של התעללות בלתי פוסקת ופחד מוות שמלווה אותה תמידית היא לא ידעה איך חיים אחרת. הנסיעה הזו ידע הנהג היא התפר שמפריד בין חייה הקודמים לבין חייה העתידיים.


על התפר הזה חשוב מאד לשמור כדי שלא יפרם.


הרבה דברים עלולים לחבל בו והרגעים הקרובים יהיו קריטיים עבורם. כל המבוגרים שעסקו במבצע הבינו זאת היטב, הילדים חשו אבל לא יכלו לדעת כמה המצב רגיש.


קשר עובד מעביד


ליאורה נישאה לערבי עשר שנים קודם לכן, כן היא יהודיה, הבית בו גדלה שמר על איזו מסורת אפילו, אבל יוסי הוא זה שנתן לה תשומת לב כלשהו ברגע של משבר. זו היתה ההתחלה והסוף אולי... האמצע היה שהיא גילתה שיוסי זה יוסוף והיתה חתונה אצל הקאדי ומגורים בכפר ערבי גדול אבל נידח.


לא לקח הרבה זמן עד שליאורה הבינה שנישואים לערבי זהה לקשר של עובד ומעביד ולא קשר של זוגיות.


יוסוף הסתבר הוא בעל עבר פלילי עשיר ואיש אלים מיסודו, העובדה שהוא שונא באופן גורף את היהודים רק הוסיפה לצד הגרוע של המשוואה. הוא לא יצא לעבודה והכריח את אשתו לעבוד בתור עוזרת במשק בית אצל המשפחות הערביות העשירות בחמולה שלו. כך היה בטוח יוכל להנות מהכסף שתרוויח בלי לדאוג. אשתו לא תוכל לצאת מהכפר ולו לשניה בלי שידעו. זה הצליח עשר שנים בהם ידעה ליאורה השפלה ואלימות בכל צורותיה, נולדו שלושה ילדים שהצטרפו אף הם לסובלים, כי הם יאהוד ולא ממש ערבים טהורי גזע. המצב הגיע לכדי פחד מוות אמיתי זה היה להיות או לחדול...


איכשהו השיגה ליאורה את מספר הטלפון של קו החירום של יד לאחים, שם בדקו את הנתונים והתוו לה את הדרך.


ליאורה החלה לארוז בחשאי תיק עם חפצים הכרחיים היא לא סיפרה כמובן לאף אחד על תוכניתה, זה היה מסוכן מידי, אם יוסוף היה מגלה הוא היה מעלים אותה לתמיד...


דווקא מקומות העבודה שלה התגלו כאמצעי הצלה כי הן היו האפשרות לקשר עם העולם החיצוני. מביתן של מעבידותיה יכלה להתקשר אל מוקד החירום של יד לאחים לשמור על קשר ולקבל הוראות. בעלה שבדק את הסלולארי שלה מידי יום לא יכל למצוא שום מספר חשוד...
במקביל צוותי החירום של יד לאחים ישבו על המפה של הכפר והיתוו פתח מילוט דרכו תוכל ליאורה וילדיה לעזוב לתמיד.


והנה הגיע היום.


בדרך לבית הספר


ביום ראשון בערב התקשרו לבשר לליאורה כי מחר בשמונה ורבע בבוקר הם יחכו לה בפאתי הכפר.


ליאורה דיברה עם ילדיה הגדולים מראש ואמרה להם שמחר יצאו עם הילקוטים לבית הספר, אך במקום ללכת לבית הספר יחכו לה מאחורי בנין מסוים והיא תאסוף אותם משם. בבוקר החילוץ התעוררה בעיה, האב שבדרך כלל לא עובד וקם מאוחר בבוקר, השכים קום. ליאורה נבהלה מאד ופחדה שהוא יעכב אותה ואת הילדים, היא הציעה לבעלה ששניהם ירדו אל אימו שגרה מתחת לביתם ובינתיים הילדים יצאו לבית הספר. בשעה שהאב ירד לאימו היא התעכבה בבית וזרקה לבתה את התיק עם החפצים מהחלון. בעלה ניסה לעכב אותה אצל אימו אבל ליאורה אמרה שהיא חייבת למהר לעבודה וגם לשים את הילדה הקטנה בת השלוש במעון. היא יצאה מהבית, אספה את הילדים מהמקום המוסכם ופנתה לרחוב סמוך.


צוות החילוץ של יד לאחים התחלק לשניים, רכב אחד חיכה לה במקום המפגש ורכב נוסף בדק שלא עוקבים אחריה. לאחר כמה דקות של הטעיה ובדיקה שאכן אף אחד לא הבחין ברכבי החילוץ, עלתה ליאורה עם ילדיה לרכב. הם לקחו איתם רק את ילקוטי בית הספר ותיק אחד עם חפצים.
 צוות החילוץ, שהוחלף בצומת הסואנת כדי להטעות גורמים לא רצויים שאולי עוקבים אחריהם, הביא את האם והילדים לתחנת המשטרה בעיר היהודית הקרובה, על מנת שליאורה תוכל להגיש תלונה על האלימות של בעלה. בשעה שהיא נחקרה במשטרה השגיחה על הילדים עובדת סוציאלית של יד לאחים. הילדים סיפרו לה שהם מאד מתרגשים סוף סוף לצאת מהכפר ולברוח מהאבא האלים שלהם ותיארו באוזניה את האלימות הקשה שידעו מאביהם ואת ההשפלות שספגו בכפר.


כשסיפרה ליאורה על חייה הקשים היא לא היתה צריכה לפרט יותר מדי, העובדת הסוציאלית ראתה סימני אלימות על פניה ועל ידיה והם נרשמו צולמו ותועדו בתלונה שהוגשה. עתה עבר הטיפול בבעל לידיה של המשטרה, אך הטיפול במשפחה ששבה אל השורשים נשאר בידיהם של אנשי יד לאחים.

 

הסיפור שלא נגמר


ביום שלישי לפני שבועיים הוצת הניצוץ היהודי של ליאורה על ידי אנשי יד לאחים.


ליאורה וילדיה חזרו אמנם לחיק העם היהודי, אולם רק עכשיו הם מתחילים את חייהם החדשים.


הם חולצו מהכפר הערבי, כמעט בלי כלום וזקוקים בדחיפות להוצאות מחיה וכלכלה שוטפות, לתשלום שכר דירה עבור דירת המסתור ולביגוד הולם. חשוב שליאורה תשתלב בקורס מיוחד ללימוד מקצוע שיעזור לה בהמשך לפרנס בכבוד את ילדיה. הילדים צריכים חונכים צמודים שילוו אותם בתקופת הקליטה הארוכה ויעניקו להם לא רק לב רחב וכתף תומכת אלא גם לימודי מורשת יהודית, כך שיוכלו מאוחר יותר להשתלב בבתי ספר מתאימים. כל זאת, לצד פסיכולוגים ואנשי מקצוע שאמורים ללוות אותם לאור הטראומות הקשות שהם חוו במהלך חייהם. הוצאות אלו מסתכמות בעלויות כספיות כבדות.


הם זקוקים לעזרתכם!

 

לתרומות לשיקום ליאורה וילדיה לחצו כאן

או בטלפון 1-800-620-640

 

Back
עבור לתוכן העמוד
יד לאחים – לא מוותרים על אף יהודי - טל: 03-6154100