הארכיבישוף של ניו יורק התגלה כיהודי 14 שנה לאחר מותו

הארכיבישוף של ניו יורק התגלה כיהודי 14 שנה לאחר מותו

או'קונור היה הארכיבישוף הבלתי מעורער של ניו יורק במשך 16 שנים * מסתבר שהוא היה בן לעם היהודי * ראש הליגה נגד השמצה, אברהם (אייב) פוקסמן, הגדיר אותו, כ"ידיד אמת לעם היהודי", "הוא התנהג כאח לעם היהודי, ומסתבר שבאמת היה אח" * אחותו גב' או'קנור אומרת: "הנכדים גאים ביהדותם וברקע החדש שנגלה להם. וברור לי שאם אחי היה יודע על כך בחייו, הוא היה שמח בכך" * ביד לאחים המחזיק פנקסים של שמות ילדים יהודיים, שהוחבאו בהולנד בזמן השואה והקשר עמם אבד, אמרו בתגובה, כי "זוהי חובה מוסרית אנושית מאין כמותה להשיב את הזהות הבסיסית של אדם, שנשללה ממנו בעל כורחו"

רשתות התקשורת בארצות הברית ובארץ דיווחו כי ג'ון ג'וזף או'קונור היה הקרדינל הבלתי מעורער של ניו יורק במשך 16 שנים. הפעילות שלו לטובת הכלל ובכלל זה למען העם היהודי וישראל היו לשם דבר, אבל רק לפני כחודשיים, 14 שנה לאחר מותו, התברר כי מדובר בסיפור אישי עצוב וטראגי. או'קנור היה בן לעם היהודי, צאצא לנישואי תערובת שכל חייו לא ידע על זהותו האמיתית.

או'קנור אמנם היה מלא סימפתיה לעם היהודי בשל ביקורו כקצין בחיל הים האמריקאי במחנה הריכוז דכאו, מיד עם שחרורו מידי הנאצים, אך משפחתו אמרה כי חבל שלא ידע בימי חייו על התגלית המרעישה, ולפיה הוא בכלל חלק בלתי נפרד מהעם היהודי.
ראש הליגה נגד השמצה, אברהם (אייב) פוקסמן, הגדיר אותו, בראיון לרשת סי-בי-אס, כ"ידיד אמת לעם היהודי", והוסיף כי "הוא התנהג כאח לעם היהודי, ומסתבר שבאמת היה אח".

התגלית המפתיעה התרחשה כשבתה של אחות הקרדינל חיפשה מצבות של אבות המשפחה שחיו לפני כ-100 שנה במדינת קונטיקט שבארה"ב.

"מסתבר, כי בתה גילתה כי על כמה מהמצבות של בני המשפחה חקוקות אותיות בעברית, וכאשר פיענחה את האותיות הבינה סוף-סוף כי שם נעוריה של אימה לא מאויית כ-Gumple אלא כGumpel וכי על המצבות שמצאה בתה היו השמות גוסטב גומפל וטינה רובן, "אשתו של גוסטב גומפל".

המצבות היו בבית קברות יהודי בפיירפילד שבמדינת קונטיקט, שבבעלות בית הכנסת ברידג'פורט בני ישראל. כיום, מקבלים לקבורה בבית הקברות 'בני ישראל' גם אנשים שאינם יהודים, אך על פי רישומי הקהילה, בזמן בו נפטרו גוסטב ואשתו (1914) קברו בבית העלמין יהודים בלבד.

רמזים נוספים לזהות הדתית של הסבא והסבתא, לוקטו מהארכיונים של קהילת בני ישראל ומקורות נוספים. הסתבר כי גוסטב גומפל היה מוסמך לרבנות מגרמניה, וכי עבד שם כקצב. על פי הרישומים, במהלך שנות השמונים של המאה ה-19 הצטרפה אליו אשתו בגרמניה, לאחר שעזבה את מנהטן.

על-פי כל הסימנים, טינה גומפל היה אשתו השנייה של הרב. היא עזרה לו לגדל את ארבעת ילדיו מנישואיו הקודמים, וילדה לו חמישה ילדים משלה. היא נפטרה כ-10 שנים אחרי שהגיעה לארצות הברית, בסביבות גיל ה-30 שלה. בתה הצעירה, שנרשמה כ"דבורה" כאשר נולדה ב-1887, גודלה על ידי שתי אחיות למחצה שלה.

דבורה נרשמה בשם דורה במפקד האוכלוסין של 1900, ובשם דורותי Gomple כאשר המירה את דתה והוטבלה לנצרות ב-1908. אחרי התנצרותה, בנתה דבורה חיים חדשים בפילדלפיה, שם נישאה שנה לאחר מכן לתומס או'קונור, צייר דקורטיבי במקצועו; החתונה נערכה בכנסיה בעיר.

ככל הנראה, לא הייתה דבורה היחידה מן המשפחה שהמירה את דתה. ממודעת האבל שפורסמה ב-1915 ניתן להסיק כי שלוש אחיות נוספות המירו את דתן. לדברי הבת, תמיד ידעו כי אמם לא נולדה כנוצריה קתולית, וכי המירה את דתה לפני שנישאה, אך תמיד חשבו על בסיס השורשים הגרמניים שלה, כי נולדה כלותרנית.

מרי אוקונור-וורד המתגוררת ברידלי פארק שבמדינת פנסילבניה, סיפרה ל'ניו יורק טיימס' כי היא החלה לחקור את שורשי המשפחה, ובתה קנתה לה במתנה מנוי לאתר Ancestry.com, שהוא מעיין ספר יוחסין מקוון.

האם והבת תכננו טיול לאירלנד, ורצו לקרוא על אבותיהם לפני שיצאו לדרך. "כך הכל התחיל," אומרת מרי אוקונור-וורד. "התחלתי את אילן היוחסין בצד של אבא שלי, והיה ממש קשה למצוא מישהו מהצד של אימא שלי. ואז בתי שיחקה עם מנוע החיפוש, עד שגילתה כי משפחת אימי קבורה בבית העלמין היהודי בקונטיקט".

מרי אוקונור-וורד נסעה יחד עם שתי נזירות, שהיו בקשר טוב עם הקרדינל – אל בית העלמין בקונטיקט, והחלו לחפש את הקברים. הם איתרו את קברה של טינה גומפל בסמוך לכניסה, ובאזור אחורי יותר את קברו של הרב גומפל שעל מצבתו חקוק הפסוק מאיוב: "תם וישר וירא אלקים וסר מרע", ולצדו קבריהם של ארבעה מבניו.

"למעשה", אומרת או'קנור. "לעולם לא אדע מדוע בחרה אימי לעזוב את היהדות ומה גרם לכך. אך צאצאיה גאים ביהדותם וברקע החדש שנגלה להם. וברור לי שאם אחי היה יודע על כך בחייו, הוא היה שמח בכך".

ביד לאחים המחזיק פנקסים של שמות ילדים יהודיים שהוחבאו בהולנד בזמן השואה והקשר עמם אבד, אמרו בתגובה, כי "זוהי חובה מוסרית אנושית מאין כמותה להשיב את הזהות הבסיסית של אדם, שנשללה ממנו בעל כורחו. מקרה זה מחזק את חשיבות החובה כלפי ילדים שגדלים כשזהותם היהודית נעלמת ונשללת מהם שנים כה רבות, לחפשם ולהודיע להם את האמת על משפחתם וחייהם".

הדפסשלח לחבר

עוד בחדשות התבוללות מהארץ ומהעולם

דרונט בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד
יד לאחים – לא מוותרים על אף יהודי - טל: 03-6154100