הפעל עצור
  • 1
  • 2
  • 3

ניוזלטר מס' 26, תשרי תשע"ט

  זה מה שקרה ביד לאחים בשבועיים האחרונים   

 

תמונת הסוכה ומונולוג הניצולה שגרמו לעו"סית יד לאחים לדמוע מהתרגשות

 

 בערב חג הסוכות נחת בתיבת הדואר האלקטרוני של ת' – אחת מ-22 העובדות הסוציאליות של יד לאחים, מייל שהגיע מאחת הנשים היהודיות שבה היא מטפלת. מדובר באשה יהודייה שהייתה נשואה לערבי במשך 15 שנה, וחולצה מהכפר הערבי בו התגוררה יחד עם ילדיה, רק לפני כשנה וחצי. באימייל, שנכתב לכבוד החג, היא מגוללת בקצרה את סיפור חייה, את התחושות הקשות שליוו אותה ואת ההתרגשות הגואה בה עם כל וחג וחג אותו היא חוגגת כיהודייה. לאימייל צורפה תמונה של הסוכה שבנתה הניצולה – תמונה מרגשת כשלעצמה, הממחישה את חשיבות פעילות יד לאחים לפדיון שבויים ולהחזרתם של יהודים אובדים ונדחים לעם ישראל:

 

 

נזכרתי ביום הראשון שהכרנו. דיברנו המון בהפסקות על המטרות שלנו בחיים ולראשונה בחיי, מצאתי את שאהבה נפשי. את זה שמשלים אותי. התמלאתי בתחושה של אושר.
היו אלה ימים יפים.

 

אבל מים רבים עברו מאז. זה נכון, האחריות בעיקר היא עליי.
15 שנים חייתי חיים כביכול טובים, מלאי עושר ואהבה גדולה. 15 שנים כבולה באזיקים מדומים, אזיקים שכבלו לי את נשמתי. והאושר היכן הוא? השלווה והנחת נעלמו מחיי. הנשמה שלי חיה רק כלפי חוץ, אבל מבפנים הכול היה ריק.
מאחורי סוגר ובריח של הכלא הפרטי שלי, המחסום הגדול המפריד ביני לבין בני עמי, ביני לבין משפחתי. בין היהדות לאסלאם.


15 שנים שאני עוברת באותו המחסום בראש מושפל. יהודייה בלב ובנשמה אבל מבחוץ נראית ערביה מוסלמית מכף רגל ועד ראש.


עוברת בדיקה שגרתית וכל מבטי החיילים ישר מופנים אליי- "מה את עושה פה?" ואני משפילה את הראש, העיניים דומעות מבושה. מה עשית? מה עשיתי לעצמי? לילדים שלי?


תקופת החגים עוברת עליי בייסורי מצפון, בבושה גדולה, בכאב לב ובעוגמת נפש. במקום להתפלל ולומר פרקי תהילים, להדליק נרות שבת, לאכול מצה או סופגנייה, אני מוצאת עצמי זועקת לאללה שיעזור לי.


כשמגיעים החגים בכפר הערבי, אין לי זיכרונות של מפה לבנה וגביע קידוש עם יין. לא של מחזור, שופר, סוכה או ספר תורה. אפילו זיכרון של נרות דולקים ומאירים את הבית של ערב חג אין לי. גם הקולות המהדהדים מבתי כנסת ברחוב אינם.


אבל כן יש לי זיכרונות של בלבול, תהייה והמון שאלות. עולם מוכר, ועם זאת זר כל כך מתנהל סביבי כהרגלו. רוכלים צועקים בערבית לעבר הקונים, מתעלמים משמי החג הלבנים מעל. ארוחות פשוטות נאכלות בחיפזון, מואזין מחריש אוזניים קורא "אללה אכבר" חמש פעמים ביום מונע מכל אפשרות לתפילה.


ילדיי נטולי שפה עברית, שלא לדבר בכלל על כיפה או סממן יהודי, מתרוצצים עם ילדי הכפר ושרים עם המואזין. הם אינם מודעים לאחיהם בעבר השני, המתקבצים לתפילות וזעקת רחמים.


היום לפני שנתיים בדיוק החלטתי שאני שמה קץ לחיי כערביה המוסלמית שהייתי. החלטתי שאני רוצה לחזור לעצמי, לנפש היהודייה שבי. אני רוצה לנשום, רוצה לחיות, רוצה לצעוק בקולי קולות – "אבא אני חוזרת אליך!".
ושוב אני מוצאת את עצמי עוברת מחסומים, אבל הפעם בראש מורם, בביטחון. הניצוצות בעיניים כששואלים אותי החיילים, לאן גברתי? ואני עונה בהערצה "לבית שלי, כיהודייה, לא עוד בכפר ערבי".

אחרי שנים של כיסופים וגעגוע, של נפש כאובה כל חג הוא תשובה, כל חג הוא חדש. והסוכה, הסוכה היא בעייני עוד סמל למסורת הנפלאה שלנו שאינה פוסקת לרגע. ביתו של אלוקים.

  

בפעם השמינית: הכנסת ס"ת חגיגית של הזוכים בהגרלת יד לאחים על ספר התורה


אחרי ההגרלה השמינית שערך יד לאחים בערב חג השבועות – חג מתן תורה על ספר תורה מהודר ומפואר לכל השותפים למצוות פדיון שבויים של הארגון, הוכנס הספר ברוב פאר והדר. משפחת שדה מפתח תקווה שזכתה בו בחרה להכניס אותו לבית הכנסת 'ירושלמי – נחלים', בשכונת הדר גנים שבפתח תקווה.


כפי שפורסם בעבר, אב המשפחה אריאל שדה שקיבל את הטלפון על הזכייה מיאן להאמין שהוא ואשתו אכן עומדים להגשים את חלום חייהם ולהכניס ספר תורה משלהם לבית הכנסת שבו הם מתפללים.


לאחר שספר התורה המהודר והמפואר נרכש מסופר ירא שמיים שכתב אותו במרוצת השנה החדשה, התקיים בבית המשפחה טקס סיום כתיבת האותיות, שבכתיבתם כובדו גם נציגי יד לאחים ובראשם הרה"ג פנחס בסר שליט"א, מרצה בכיר בארגון.

 


מיד לאחר מכן יצאה התהלוכה שנערכה לקול מצהלות חוגגים, לכיוון בית הכנסת 'ירושלמי – נחלים' בו מתפללים בקביעות הזוכים בהגרלה, משפחת שדה.


מודעות הרחוב שכיסו את לוחות המודעות בכל פתח תקווה והודיעו על הכנסת ספר התורה, הביאו מאות מתושבי השכונה ומתפללי בתי הכנסיות באזור כולו ליטול חלק בהכנסת ספר התורה שנערכה ברוב פאר והדר. היה זה מחזה מרנין לב של קידוש ה', לראות את צעירי הצאן, זקנים עם נערים השמחים יחדיו בשמחת התורה.    


לאחר הכנסת ספר התורה להיכל בית הכנסת, נערכה במקום סעודת מצווה במהלכה נשא מר שדה דברים. הוא סיפר לנוכחים בהתרגשות כי לפני שנתיים עברה על משפחתו תקופה כלכלית לא קלה ובשל כך הם נאלצו לבטל הוראות קבע רבות של תרומות. למרות זאת התעקשה גב' שדה להשאיר בכל מקרה את התרומה החודשית הקטנה עבור יד לאחים, כי מבחינתה התרומה לפדיון שבויים היא דבר שלא ניתן לנגוע בו. "עכשיו אנו רואים שעשינו את הצעד הנכון, והקב"ה גמל לנו על התרומה הזו, בכך שבהשגחה פרטית זכינו בהגרלה על ספר התורה שערכו ביד לאחים" סיים אריאל את דבריו בהתרגשות.
 

 

הדפסשלח לחבר

עוד חדשות בקצרה...

דרונט בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד
יד לאחים – לא מוותרים על אף יהודי - טל: 03-6154100